# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/1-2/

כי יציאת מצרים, שהוא בחינת התגלות ההסתרה - תלוי בשבת כנ"ל. כי פסח מצרים מקחו מבעשור (פסחים צו.), והיה טעון ארבעה ימים בקור כדי שיהיו ישראל עוסקין במצות ארבעה ימים - 'ארבעה ימים' דיקא, כדי שיוכלו לגלות ההסתרה, להעלות המלכות, שהיא בחינת ארבעה מחנות כנ"ל. ועל־כן בשעת פסח הראשון כשיצאו ממצרים היה ההתחלה בשבת (עין שבת פז: ובתוספות שם דבור המתחיל 'ואותו'), כי בשבת דיקא מתחיל גאלת מצרים, כי משם מקבלין הדעת לגלות המלכות, שהיא בחינת ד' מתוך ההסתרה כנ"ל, ועל־כן נקבע לדורות רק שבת שלפני פסח ולא בעשור לחדש, כי עקר הנס תלוי בשבת שקדם פסח כנ"ל. וזה שקורין אותו שבת הגדול - הינו ששבת הוא גדול מכל הימים והזמנים, שכלם מקבלים קדשתם ממנו כנ"ל. ומחמת שזה השבת מגלה זאת על־ידי שראינו גאלת מצרים שהיתה על ידו, על־כן קורין אותו 'שבת הגדול', כנ"ל.

ועל־כן בניסן שבו היתה גאלת מצרים, שזהו בחינת קדוש החדש, בחינת ראש־חדש, על־כן נקרא ראש חדשים, כמו שכתוב (שמות יב, ב): "החדש הזה [יהיה] לכם ראש חדשים". הינו שניסן כל החדש כלו הוא בבחינת ראש־חדש, כי בו היה גאלת מצרים, שזהו בחינת ראש־חדש כנ"ל. ועל־כן הקריבו בו שנים־עשר נשיאים של שנים־עשר שבטי־יה, שהם כנגד שנים־עשר חדשי השנה, שהם בחינת שלמות מלכות דקדשה שעומדת על שנים־עשר בקר כנ"ל (באות ח', דבור המתחיל 'ארבעה'). כי ניסן כלול מכלם, כי בו נתגלה מלכות דקדשה בבחינת יציאת מצרים, שזה בחינת קדשת ראש־חדש ועל־כן כלם תלויים בו וכלול מכלם. ועל־כן נוהגין בו יום־טוב בכלו ואין אומרים בו תחנון (ארח חיים סימן תכט, סעיף ב), כי כל החדש כלו הוא בבחינת ראש־חדש, כי בו נתגלה בחינת קדשת ראש־חדש כנ"ל.