# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/1/

והכלל, שצריכין להמשיך חיות אל המלכות. וזה נעשה על־ידי עסק התורה שהיא שמא דקדשא־בריך־הוא, שעל־ידה קורין את חי־החיים וממשיכין חיות ואריכות ימים ממנו יתברך. ועקר הוא שממשיכין החיות לתוך הכלים והמדות על־ידי התורה, שהיא בחינת (תהלים לט, ה): "ומדת ימי מה היא" - שזה בחינת שמא דקדשא־בריך־הוא, בחינת שם שהוא כלי אל החיות, להגביל החיות שלא יהיה רבוי השמן גורם כבוי הנר, חס ושלום, ואזי כשממשיכין חיות מחי־החיים, דהינו דעת וחכמה, כי "החכמה תחיה" (קהלת ז, יב), אז יודעין שאפלו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה גם שם מלבש ה' יתברך, ועל־ידי שיודעין זאת - על־ידי־זה בעצמו נתהפכה ההסתרה לדעת מאחר שיודעין שיש שם ה' יתברך. ואזי כשנתהפכה ההסתרה לדעת, דהינו תורה, אזי אוריתא מכרזת קמיהו (התורה מכרזת לפניהם), "עד מתי פתים" וכו' (משלי א, כב), ואזי כל הרשעים מתעוררין בתשובה, ובזה ממשיכין חיות אל המלכות, עין שם היטב.

וכשמגלין התורה והדעת המלבש בתכלית ההסתרה, מגלין תורה גבה מאד, כי שם דיקא מלבש תורה גבה מאד דיקא, דהינו סתרי תורה שהיא, כביכול, השם־יתברך בעצמו בלי לבוש בבחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" - 'אני ולא מלאך אני ולא' וכו'. שבארץ מצרים שהיה שם התגברות הסטרא־אחרא היה שם דיקא מלבש השם־יתברך בעצמו, כביכול, וכו', עין שם. וזה בחינת הכנעת מלכות הרשעה, מלכות עמלק, שהוא כנגד מלכות דקדשה שרודף את מחנה דן, עין שם. והדעת שנעשה כנ"ל הוא בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, בחינת מצה, בחינת משה, עין שם.

ושלמות הדעת בבחינת מצה, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, נעשה על־ידי אנחה, שהוא מתקן הכבדות הנעשה על־ידי זהמת הנחש, דהינו ל"ט מלאכות, עין שם. וזה בחינת (שמות יב, טז): "מקרא קדש יהיה לכם" - שצריך לקרות את הקדש, דהינו החכמה שהוא החיות, אל בחינת המלכות. ואזי "כל מלאכת עבדה לא תעשו" (ויקרא כג, ז), בחינת בטול הל"ט מלאכות כנ"ל, עין שם כל זה היטב.