# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/11/

וזה בחינת ספירת־העמר - שהמצוה לספר הימים כדי לטהרנו מטמאתנו (זהר אמור צז.), לספר דיקא. כדי שיהיו הימים מנויים וספורים - שיהיו חלוקים ומדודים כל אחד לעצמו, כדי שיהיה בחינת כלים ימים ומדות לקבל האור במדה, בבחינת (תהלים לט, ה): "ומדת ימי מה היא" - שלא יהיה רבוי אור גורם וכו', כמובן שם במאמר 'וביום הבכורים', שזה עקר בחינת התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא (תקוני זהר תקון ט, כו.), שהיא בחינת כלים ומדות לקבל האור, שלא יהיה רבוי השמן גורם כבוי הנר (חובת הלבבות, שער אהבת ה', פרק ז). ועל־ידי־זה דיקא מגלין ההסתרה, כי ההסתרה היא בחינת אחיזת מלכות הרשעה, שיניקתם משבירת כלים, שהם באים על־ידי רבוי אור כנ"ל (באות ב). נמצא, שעקר התקון הוא לעשות כלים ומדות לקבל האור במדה, שזהו מעלת התורה כנ"ל, שהיא בחינת "ומדת ימי מה היא" כנ"ל, ועל־כן צריכים לספר ספירת־העמר - לספר הימים דיקא, כדי שיהיו מנויים ומדודים בחינת "ומדת ימי" וכו' כנ"ל, כדי לקבל האור במדה שזהו עקר התקון.

ועל־כן הספירה מטהרת אותנו מטמאתנו. כי עקר אחיזת הטמאה היא מבחינת שבירת כלים שבא על־ידי רבוי אור כנ"ל. ועל־כן עקר הטהרה והתקון הוא על־ידי הכלים והמדות שזה בחינת הספירה, בחינת "ומדת ימי" - שסופרים הימים שיהיו ספורים ומדודים, שלא יכנס אחד בגבול חברו - שלא יתערבב, שלא יהיה בבחינת שבירת כלים שהוא שבירת הימים, ואזי הם מערבבים יחד, רק יהיו בבחינת התקון - שכל אחד ואחד כלי ומדה בפני עצמו, וכל אחד נמנה לעצמו כדי לקבל האור במדה. וזהו בחינת הספירה, כנ"ל.

כי הספירה הוא בשביל קבלת התורה. כי יציאת מצרים בפסח אף־על־פי שהיה בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל, עם כל זה עדין לא היה בשלמות גמור, מחמת שעדין לא קבלו התורה, כמובא, כי עקר התגלות ההסתרה על־ידי התורה כנ"ל, ועקר שלמות התגלות מלכות דקדשה הוא בשבועות על־ידי התורה. ועל־כן הצרכו קדם לספירה שהוא הכנה לקבלת התורה (זהר אמור צז.). הינו שסופרים ומודדים הימים בבחינת "ומדת ימי מה היא" כדי לקבל האור במדה, שזהו עקר מעלת התורה שמקבלין בשבועות, שהיא בחינת 'שמא דקדשא בריך הוא', בחינת ימים ומדות בחינת "ומדת ימי מה היא"; כנ"ל.

ועל־כן סופרין שבעה שבועות כנגד שבעת הימים, כדי לתקן כל שבעת הימים שיהיה בבחינת כלים ומדות כנ"ל. כי גם בתחלת הבריאה עקר תקון הבריאה על־ידי בחינה זו - שנמדד ונמנה כל יום לעצמו, וזה שכתוב במעשה בראשית (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", וכן בכל יום ויום, וזה בחינת ספירה - שנמנה כל יום לעצמו, כדי שיהיה בבחינת מדות וכלים כנ"ל, וכל הבריאה היתה תלויה עד יום מתן תורה שהוא ששי בסיון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.). על־כן קדם מתן תורה צריכין גם כן לספר הימים, שזהו תקון הבריאה, כנ"ל.

וצריכין לספר שבעה שבועות דיקא, כי יש בהם שבע שבתות, ועקר תקון הספירה שהיא בחינת תקון התגלות ההסתרה היא על־ידי שבת שהוא הדעת כנ"ל (באות ח ובאות א), על־כן צריכין שבע שבתות - כדי לתקן כל שבעת הימים על־ידי שבע שבתים, וזה שכתוב (ויקרא כג, טו): "שבע שבתות תמימת תהיינה", כי עקר התקון על־ידי שבע שבתים, כנ"ל.

וזה שכתוב (שם): "וספרתם לכם ממחרת השבת", ואמרו רבותינו ז"ל (מנחות סה:): שיום־טוב גם כן נקרא שבת, כי יום־טוב נקרא שבת, מחמת שכל קדשת יום־טוב נמשך על־ידי שבת, כנ"ל, ומחמת זה בעצמו נזכר השבת אצל ספירה, כי גם תקון הספירה דהינו כדי לגלות ההסתרה נמשך משבת כנ"ל. שזהו בעצמו מה שמקבל יום־טוב משבת שהיא התגלות ההסתרה גם כן כנ"ל.

שיך לעיל

גם ארבעה כוסות של יין (פסחים צט:) הם גם כן בחינת עלית המלכות דקדשה מתוך בחינת ההסתרה. כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (לקוטי מוהר"ן סימן ל): שארבע כוסות הם בחינת ארבע מצות הנוהגות בכל יום־טוב כנגד בחינת המלכות שהיא ד' (זהר ח"ג רנז.) - שעולה ביום־טוב מד' מלכיות, ועל־כן הם ד' כוסות של יין, בחינת 'נכנס יין יצא סוד' (ערובין סה.) דהינו שנתגלה ההסתרה, שהיה שם הקדשה מלבשת בסוד ובהעלם גדול כנ"ל. גם כי שם בתוך ההסתרות מלבש קדשה גבה דיקא, בחינת סודות התורה כנ"ל, ועל־ידי היין נתגלה זאת, בחינת 'נכנס יין יצא סוד', ועל־ידי־זה עולה המלכות שהיא בחינת ד' כנ"ל, וזהו בחינת ד' כוסות של יין.

שיך לספירה

וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל (לקוטי־תורה, לך־לך): ' לעמר ' בגימטריא 'שם', כי על־ידי בחינת ספירת־העמר שסופרין: 'היום יום אחד לעמר' וכו' - על־ידי־זה עושין בחינת שם, שהוא בחינת מדות וימים כנ"ל, שהוא עקר התקון של הקדשה כנ"ל, ועל־כן מדותיו של השם־יתברך כביכול נקראין ספירות, כי זה עקר התקון מה שהם בבחינת ספירות, דהינו בחינת מדות, דהינו שהם כביכול מנויים וספורים ומדודים בבחינת כלים, בחינת מדה ומשקל ומנין, שזה עקר התקון כנ"ל, וכמובא.

וזה בחינת עמר שעורים שמשם מתחילין לספר ימי הספירה. 'עמר' - הוא מדה בחינת מדות וכלים, כנ"ל, וזהו עמר 'שעורים' - בחינת 'שעורים', בחינת המדות, שהם בחינת 'שעורין דלבא' - שעל ידם משיגין אותו יתברך, כביכול, בבחינת (משלי לא, כג): "נודע בשערים בעלה" - 'כל חד לפום מה דמשער בלביה' (זהר וירא קג:), שהם בחינת המדות והספירות שהם נכללין בלב, כנודע, כי הלב הוא הציר של המדות כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן מט), והם בחינת 'שעורין דלבא' - שעקר שלמות הדעת על ידם דיקא, כי על־ידי־זה משיגין אותו יתברך, כביכול. וזהו בחינת עמר 'שעורים', בחינת "נודע בשערים בעלה" כנ"ל, שזה עקר התקון, בבחינת שעורים וכלים ומדות, ועל־כן אז מתחיל הספירה שהיא בחינת תקון הכלים והמדות כנ"ל, וכל זה הוא תקון הדעת, כמו שכתוב שם במאמר 'וביום הבכורים' הנ"ל, שעל־ידי התורה שהיא בחינת שמו יתברך, דהינו בחינת כלים ומדות - על־ידי־זה קורין אותו יתברך וממשיכין חיות מחי־החיים, דהינו דעת, וזה בחינת "נודע בשערים בעלה" הנ"ל, שזוכין לדעת אותו יתברך על־ידי שעורין דלבא שהוא בחינת עמר שעורים, בחינת כלים ומדות, בחינת שם, בחינת ספירת־העמר, כנ"ל.

וזה ש נוהגין להניח לגדל השערות בימי הספירה (פרי־עץ־חיים, ספירת-העמר, פרק ז), כי השערות הם בחינת צמצומים ושעורים שנתצמצם בהן אור המח והדעת, כדי שיהיה אפשר להשיגו יתברך (כמובא במאמר 'מישרא דסכינא', סימן ל). ועל־כן בימי הספירה מגדלין השערות כי אז התקון הוא בבחינת שערות, בבחינת "עמר שעורים", כנ"ל.

ועל־כן ביום ראשון של הספירה דהינו ביום הקרבת העמר שעורים היה מפלת המן (פרקי דרבי אליעזר פרק נ), כי על־ידי בחינת השם, בחינת תקון הכלים והמדות, שהוא תקון הדעת כנ"ל - על־ידי־זה מגלין ההסתרה, ונתגלה מלכות דקדשה, בחינת אסתר, שהיתה מתחלה בהסתרה, בחינת "הסתר אסתיר", וזה נעשה על־ידי בחינת מרדכי, שהוא בחינת תקון מלכות דקדשה, שזה בחינת עמר שעורים שהוא בחינת מרדכי ואסתר [כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר "ואלה המשפטים" בלועי דקרח; עין שם (סימן י)]. ועל־כן אז הוא הכנעת מלכות הרשעה שהוא מפלת המן־עמלק שנכנע על־ידי בחינת תקון השם על־ידי בחינת עמר שעורים כנ"ל, וכמו שמבאר שם במאמר 'וביום הבכורים' עין שם. כי מפלת עמלק הוא תלוי בבחינת תקון ושלמות שמו יתברך, כמו שאמרו (תנחומא, סוף כי תצא): 'אין שמו שלם וכו' עד שימחה זכרו', כי זה תלוי בזה, כנ"ל, ועל־כן אז ביום הנפת העמר היה גם מפלת כמה אמות גדולות שהם כלם בחינת מלכות הרשעה, שנכנע על־ידי תקון מלכות דקדשה על־ידי בחינת "עמר שעורים", כנ"ל.

וזה ש העמר מתיר חדש (ספרא אמור י). כי אז זוכין לאכל לחם בחינת 'מן', בחינת 'לחם מן השמים' (שמות טז, ד), שזוכין על־ידי התגלות הדעת על־ידי התגלות ההסתרה, על־ידי הכנעת מלכות המן עמלק, שזה נעשה על־ידי תקון העמר שעורים, שהוא בחינת כלליות התורה, בחינת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל, ועין כל זה במאמר 'וביום הבכורים' הנ"ל.

כי אכילת ישראל קדש, ובפרט הלחם דהינו חמשת מיני דגן שהם עקר המזון והשביעה והם עקר החיות כי בהם מלבש הדעת שהיא החיות. ועל־כן הם ה' - בחינת ה' הדעת (סימן נג), וכמובא כל זה לעיל בהלכות נטילת ידים לסעדה, (הלכה א). ועל־כן צריכין תקון, כי בכל מקום שיש חיות וקדשה יתרה - יש קלפה הקודמת לפרי, ועל־כן הלחם מחמשת מיני דגן צריך כמה תקונים שהם עשר מצות הנאמרים בפת (ב"ח אורח־חיים סימן קסז). ועל־כן צריכין לתקן התבואה החדשה על־ידי העמר, כי על־ידי תקון עמר שעורים כנ"ל נתגלה הדעת, ואזי זוכין לבחינת 'מן' בחינת לחם מן השמים, הינו שלחם ותבואה של ישראל נעשה בבחינת מן וכו', כי נתגלה הדעת והחיות כי נכנע מלכות הרשעה קלפה הקודמת לפרי, על־ידי תקון העמר שעורים, כנ"ל, ואזי ראויין לקבלת התורה, כי 'לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן' (מכילתא יתרו), ועל־כן צריך לתקן לחם ישראל בבחינת מן על־ידי העמר, כנ"ל.

ואזי זוכין לקבלת התורה בשבועות. כי כל תקון העמר והספירה הוא בשביל קבלת התורה, כי מזה בעצמו נעשה התורה. הינו כי מבאר שם במאמר 'וביום הבכורים' הנ"ל, שעל־ידי שמגלין ההסתרה שבתוך הסתרה, על־ידי־זה נתגלה תורה גבה מאד, כי שם דיקא היה מלבש תורה גבה מאד, סתרי תורה. וזה בחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו"; שמוציאין ממלכות הרשעה שהוא מלכות עמלק כל הניצוצות ועושין מזה תורה שהיא בחינת 'אשת חיל' וכו', עין שם.

וזהו בחינת התורה שמקבלין בשבועות, שהוא יום החמשים לעמר, הינו שעל־ידי העמר והספירה שעל ידם נכנע מלכות עמלק, כנ"ל, אזי נתגלה התורה שהיתה מסתרת שם בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, וזוכין להשיג אותה בשבועות, שזהו בחינת מנחה החדשה, שתי הלחם של חטים שמקריבין בשבועות מנחה חדשה, זה בחינת תורה החדשה שנעשה על־ידי התגלות ההסתרה וכו' כנ"ל, וכמו שפרש רבנו, נרו יאיר, שם בפסוק (במדבר כח, כו): "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם" עין שם. וכן איתא ברעיא מהימנא (זהר אמור צח:) שהעמר הוא בחינת תורה שבנגלה, ושתי הלחם הם בחינת סתרי תורה, הינו שהעמר הוא בחינת תורה שבנגלה, שעל ידה מגלין ההסתרה וכו', ואזי נתגלה תורה גבה מאד סתרי תורה, בחינת מנחה חדשה, בחינת התורה שמקבלין בשבועות, שהוא יום החמשים, בחינת שער העליון, שהוא שער הנון, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל־כן היה מלחמת עמלק קדם מתן תורה, וכן נסמכה פרשת עמלק לפרשת יתרו שהוא קבלת התורה, כי עקר התורה נתגלה על־ידי מפלת עמלק, כנ"ל.

וזה בחינת שבעה שבועות שסופרין. כי יש שתי הסתרות - הסתרה, והסתרה בתוך הסתרה, כמבאר שם. והם כנגד שתי בחינות התורה, שהם נגלה ונסתר רזין ורזין דרזין, כי בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה, שם דיקא מלבש סתרי תורה, כנ"ל, ועל־כן צריכין לתקן ולגלות שתי ההסתרות, לגלות שתי בחינות התורה, ותקונם על־ידי תקון הימים והמדות כנ"ל, שהם שבעה ימים, כידוע. וידוע, שיש שבעה ימים עליונים שהם שבע שבתות, כמו שאיתא בזהר הקדוש (שם), והם בבינה, שהיא בחינת סתרי תורה, שהיא בחינת שבועות, שהוא יום החמשים, שהוא בחינת נון שערי בינה, ועל־כן צריכין לספר שבע שבתות כדי לתקן שבעה ימים העליונים, כדי לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה, שעל־ידי־זה זוכין לסתרי תורה, בחינת חמשים שערי בינה, בחינת שבועות, בחינת 'מן', כנ"ל וכמבאר שם, עין שם היטב כל המאמר 'וביום הבכורים' הנ"ל.