# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/3-2/

וזה ש לוקחין שלש מצות ומשברין האמצעית לשנים (ארח חיים, סימן תעג, סעיף ד), ואזי נעשים ארבע, הינו שגם בהמצה בעצמה שהיא סטרא דקדשה מרמזין בחינת שבירת ההסתרה, כי עקר יניקת בחינת ההסתרה היא מבחינת רגלין, מבחינת מחנה הרביעי, שהוא מחנה דן, כנ"ל. ועל־כן מתחלה היא רק בחינת שלש מצות, זה בחינת קדם התגלות ההסתרה, שאזי היא רק בבחינת שלש מחנות כנ"ל (באות ח). ואחר כך משברין האמצעית לשנים - שזה בחינת רמז על שבירת ההסתרה ואז נעשין מג' ד', כי עתה נשלמה בחינת המלכות בבחינת ד' מחנות כנ"ל. ועל־כן משברין האמצעית שהוא הלוי (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ו) דמנה דינין מתערין (שממנה הדינים מתעוררים), כידוע (זהר וישלח קעב.), ומשם משתלשל ויורד יניקת ההסתרה. וצריך להמתיק הדין בשרשו (פרי־עץ־חיים, שער־השופר, פרק א). ואז ממילא הם נשברין ונופלים למטה. וזה בחינת שבירת מצה האמצעית, שהוא הלוי - לשבר ולהמתיק כח הדינים שבקדשה, שזה בחינת יציאת מצרים מצרים העליונה - מצר הגרון (שם, חג המצות, פרק א), שזהו סטרא דלוי, כידוע (עץ־חיים, שער כח, פרק ה). ועל־ידי־זה ממילא נשבר ההסתרה והסטרא־אחרא למטה ואזי נתגלה הדעת ואזי נשלם המלכות בבחינת ד' מחנות, ועל־כן עכשו נעשין מג' מצות - ד', כנ"ל.