# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/3/

ועל־כן קדוש החדש היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במצרים, ושם באותה פרשה של "החדש הזה לכם" (שמות יב, ב) נאמר יציאת מצרים וגאלתם, כי בזה היה תלוי גאלתם, כי יציאת מצרים היא בבחינת קדוש החדש כנ"ל, וכל מצות קדשת ראש־חדש הוא בשביל יום־טוב, כדי לידע אימת יהיה יום־טוב. כי עקר הארת התשובה בשלמות הוא ביום־טוב, כי כל הימים טובים הם ימי תשובה, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, כי אז עולה המלכות עליה גדולה ביותר (פרי־עץ־חיים, מקראי קדש, פרקים ב-ג), ועקר עליות המלכות על־ידי תשובה כנ"ל, וכמובא במקום אחר (סימנים מט, קלט). כי ביום־טוב הוא הכנעת מלכות הרשעה, מלכות עמלק, שהוא בחינת ארבע מלכיות. ומלכות דקדשה עולה על־ידי שמקבלת חיות מאור הפנים בחינת חכמה ודעת, כמובא במאמר 'מישרא דסכינא' עין שם (בסימן ל).

נמצא, שעקר התשובה ועלית המלכות הוא ביום־טוב. וכל זה תלוי בראש־חדש, שממנו מונין ויודעין מתי לעשות יום־טוב, הינו שעל־ידי התגלות ההסתרה, שזה בחינת ראש־חדש, שזה בחינת התעוררות התשובה, על־ידי שנשמע קול הכרוז כנ"ל, על־ידי־זה זוכין אחר־כך לתשובה שלמה כראוי, בבחינת דעת גדול, שזה בחינת יום־טוב, כנ"ל. וזה בחינת קדשת ראש־חדש ויום־טוב ובינתים ימי החל, כי כך הוא דרכה של תשובה, בבחינת פסח שהוא יציאת מצרים, ואזי הוא יום־טוב, ואחר כך הוא יום־טוב של שבועות ובינתים ספירת־העמר, כי בתחלה בא התעוררות התשובה מלמעלה על־ידי התגלות ההסתרה, שעל־ידי־זה שומעין קול הכרוז ומתעוררין בתשובה, ואחר־כך מניחין אותו לילך מעצמו, שצריך לחזר ולשוב ולילך מדרגא לדרגא לטהר ולקדש עצמו מיום אל יום, שזה בחינת ספירת־העמר, שהיא תכף אחר יציאת מצרים, שאז היה התעוררות התשובה מלמעלה על־ידי קול הכרוז של התגלות ההסתרה, כנ"ל.

ואחר־כך צריכין לספר שבעה שבועות כמו ספירת נקיים של הנדה (זהר אמר צז:) - כדי לקדש ולטהר עצמו מיום אל יום מדרגא לדרגא, ואחר כך זוכין לשבועות, שהוא דעת גדול ועליון וגבה מאד, בחינת מקוה של שבועות שכתב שם במאמר הנ"ל, שאז הוא עקר התקון של התשובה בשלמות כראוי, ובבחינה זו של פסח ושבועות ובאמצע ספירה, דהינו שיש קדשה של יום־טוב בתחלה ובסוף, דהינו שבתחלה היא הקדשה של התעוררות התשובה, והוא יום־טוב של פסח ואחר כך הוא שבועות, שהוא בחינת דעת גדול מאד, שהוא בחינת מקוה, בחינת תקון התשובה בשלמות. ובאמצע ספירה, שהם ימי החל, שבהם מטהרין ומקדשין עצמן כדי לזכות לשבועות, כנ"ל.

וזאת הבחינה הוא בכלל ובפרטיות בכל אדם ובכל זמן, כמובא. וזהו בחינת ראש־חדש ויום־טוב ובאמצע ימי החל, כי ראש־חדש הוא בחינת התעוררות התשובה, בבחינת יציאת מצרים כנ"ל. ויום־טוב הוא בחינת הארה גדולה כנגד ראש־חדש, בחינת דעת גדול, בחינת שבועות, בחינת מקוה, כי 'חיב אדם לטהר עצמו ברגל' (ראש־השנה טז:). ובאמצע הם ימי החל, כי אחר התעוררות התשובה צריכין לחזר לבחינת ימי החל, בבחינת ספירה - כדי לילך מדרגא לדרגא לעשות תשובת המשקל מיום אל יום, כי צריכין לשוב ולילך דרך כל אלו הדרכים שהיה בהם קדם, שהם בחינת חל, כדי שיעשה תשובת המשקל, ואחר כך זוכה לתקון התשובה כראוי, שזה בחינת יום־טוב, בחינת שבועות, כנ"ל.