# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/4/

וכן בכל החדשים שאין בהם יום־טוב, על כל פנים יש קדוש הלבנה, שהוא גם כן בבחינה זו. כי קדוש הלבנה הוא אחר שבעה ימים מן המולד. שהוא כנגד שבעה ימים נקיים, כאשה המטהרת לבעלה, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים, סימן תכו, סעיף ד, וברמ"א שם סעיף ב), הינו בבחינה הנ"ל שאחר ראש־חדש, שאז קדשו הבית דין את החדש, ואז היה בחינת התעוררות התשובה כנ"ל, אחר כך צריכין לספר שבעה נקיים, בבחינת ספירה. ואזי הלבנה כבר במלואה קצת, ואזי הוא בחינת התגלות דעת גדול, ואזי כל ישראל מקדשין הלבנה ומקבלין פני אביהם שבשמים (סנהדרין מב.), הינו שנמשך להם אז דעת גדול, שזהו בחינת קדוש הלבנה שנקרא 'הקבלת פנים', כנ"ל. ואזי נמשך דעת גדול, שהוא החיות - אל בחינת המלכות, בבחינת (ראש־השנה כה. וברש"י שם, דבור המתחיל: דוד): 'דוד מלך ישראל חי וקים' שאומרים בשעת קדוש הלבנה. ועל שם זה נקרא 'קדוש הלבנה', שממשיכין בחינת קדש, בחינת דעת גדול לבחינת המלכות כנ"ל. ואז הוא בחינת הכנעת מלכות הרשעה בבחינת (שמות טו, טז): "תפל עליהם אימתה ופחד", בחינת 'כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה'. וזהו בחינת תשובה על־ידי הדעת הגדול, כנ"ל.

וזהו שאומרין: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגע בך וכו'. כי עקר התקון הוא בבחינת התרחקות - כדי שיוכל לקבל האור שלא יהיה רבוי השמן וכו' כנ"ל, שזה בחינת מלוי הלבנה ותקונה, שהוא דיקא על־ידי שנתרחקה מן החמה כנ"ל. וזהו שאומרין בשעת קדוש הלבנה: 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגע בך' (מסכת סופרים כ), שזה בחינת התרחקות, על־ידי־זה 'לא יוכלו כל אויבי לנגע' וכו', כי אז אין להם שום כח, כי יניקתם רק מבחינת רבוי אור, שעל־ידי־זה נעשה השבירה, חס ושלום, שמשם יניקתם כנ"ל (עץ־חיים שער ח, פרקים ד-ה). וכשיכולין לקבל האור על־ידי בחינת התרחקות, אזי הקדשה בשלמות והם נכנעין כנ"ל, וכמובא (עין הלכות ברכות הראיה, הלכה ה, אות טז).

וזה בחינת הרקודין שעושין בשעת קדוש הלבנה, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן תכו, סעיף ב) - שהם בבחינת תשובה, [כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, בסימן מט, במאמר (תהלים יט, ו): "והוא כחתן יוצא מחפתו ישיש כגבור לרוץ ארח"]. שזה בחינת רקודין, בחינת תשובה - שאחר ששבין אל ה' אזי צריכין לרוץ ארח, לרוץ ולילך במהירות גדול אותו הארח שהיו יכולין לילך בזמן שהיו נזופין, שזה בחינת רקודין שמרקדין ומדלגין המדרגות - שהיו יכולין לילך באותו הזמן שהיה רחוקים ממנו יתברך, שזה בחינת פסח, בחינת דלוג ופסיחה, כמובא (רש"י שמות יב, יא) שזה בחינת יציאת מצרים.