# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/5-2/

וכאן הבן שואל (פסחים קטז.) - אחר ששברו האמצעית, דהינו הלוי, ונתגלה הדעת מן ההסתרה, שמזה בעצמו נעשה בחינת מצה כנ"ל, על־כן אזי הבן שואל שאלות וקשיות - מה נשתנה וכו', הינו בחינת מחלקת, שהוא שאלות וקשיות, שמתעוררין בחינת מחלקת לשם שמים, שהוא שלמות הדעת מאד, בחינת מצה, שהוא לשון מצה ומריבה (זהר פנחס רנא:), כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל־כן כאן הבן שואל - 'הבן שואל' דיקא, דהינו שאלות וקשיות, בחינת מחלקת, שנתעורר בין הבן והאב, שהוא בחינת מחלקת שבקדשה, מחלקת שמאי והלל, שהוא דעת גדול מאד וקיום העולם, כי עקר בריאת העולם וקיומו הוא בבחינת מחלקת שבקדשה, דהינו בחינת תחלת הצמצום, שכביכול, נתצמצם ונחלק האור לצדדין - שבלא זה לא היה מקום לבריאה כנודע. והבריאה וקדם הבריאה הם בחינת אב ובן, [כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (לקוטי מוהר"ן סימן כב)], ובהכרח שיהיה ביניהם מחלקת, כביכול, שיהיה אחר הבריאה נחלק קצת מקדם הבריאה כי אם כן, יתבטל הבריאה, כנ"ל, ואף־על־פי־כן באמת שם הוא תכלית האחדות. ובחינת המחלקת הזאת שבאמת הוא תכלית השלום - זה אי אפשר להשיג, כי שם בתחלת הצמצום - אין שום השגה ואסור לעין שם, כי הוא דרכי ה' ובמפלא ממך אל תדרש (חגיגה יג.).

וזהו בעצמו בחינת המחלקת לשם שמים (אבות ה, יז) שבין הצדיקים והחכמים האמתיים, דהינו בחינת מחלקת שמאי והלל שהוא קיום העולם, דהינו כדי שיהיה מקום לבריאה, הינו שמחלקתם הוא בבחינת התחלקות האור לצדדין כדי שיהיה בחינת חלל הפנוי שיהיה מקום לבריאה, [כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר "בא אל פרעה" (סימן סד) על משנה "כל ימי גדלתי בין החכמים", עין שם היטב], וזהו בחינת מחלקת ושאלת הבן לאב, בחינת מחלקת שמאי והלל - שהוא קיום העולם, כנ"ל.

וזה צריכין עתה בליל פסח שאז הוא בחינת חדוש העולם, כמובא. הינו כי עקר בחינת ההסתרה, שהוא יניקת הסטרא־אחרא, הוא מבחינת שבירת כלים שנעשין מרבוי אור (עץ־חיים, שער יא, פרק ה) כנ"ל, ואזי במצרים הגיעו לתכלית הירידה, שכמעט חזר העולם, חס ושלום, לתהו ובהו, ועל־כן הצרכו לחזר ולתקן העולם מחדש על־ידי בחינת מחלקת לשם שמים, שהוא בחינת תחלת הצמצום שבקדשה להמשיך האור במדה שזהו עקר קיום העולם כנ"ל. וזה עקר שלמות הקדשה והתגלות מלכות - 'בגין דישתמודעין ליה' (זהר בא מב.) כי אין מלך בלא עם (פרקי דרבי אליעזר ג). וכשאין מחלקת שבקדשה, שהוא בחינת תחלת הצמצום - אין מקום לבריאה, ואין מי שידע ממלכותו יתברך, כביכול, ועל־כן עקר שלמות מלכות שבקדשה היא על־ידי בחינת מחלקת שבקדשה, כנ"ל. ועל־כן עושין שנוי בליל פסח כדי שישאל הבן מה נשתנה לעורר מחלקת שבקדשה, כנ"ל.

ואזי מספרין ההגדה, כי לזכות למחלקת לשם שמים הוא על־ידי אנחה, שעל־ידי־זה נכנע עצבות רוח, זהמת הנחש, עין שם. הינו שצריכין לתשובה ואנחה אחר כך - לתקן ולהכניע הסטרא־אחרא זהמת הנחש - שלא יתאחזו בבחינת המחלקת דקדשה הנ"ל, שזה בחינת מה שכתב רבנו נרו יאיר שם, שצריך לזכך ולטהר השמים, דהינו המחלקת שבקדשה שהיא אש ומים, שלא יהיה בבחינת (ישעיה נ, ג): "לבשו שמים קדרות", הינו שהם לא יתאחזו שם, חס ושלום, כי המחלקת, אף שהיא בקדשה, והיא דעת עליון מאד ושלמות הקדשה, עם כל זה, משם משתלשל ויורד עד שמגיע להם אחיזה משם, כידוע. כי הסטרא־אחרא היא בחינת מחלקת (עין זהר בראשית יז.), ויניקתה מבחינת מחלקת שבקדשה, על־כן צריך לשמר לזכך השמים, דהינו בחינת המחלקת שבקדשה, וזה על־ידי אנחה ותשובה כנ"ל. וזה בחינת ספור ההגדה שמזכירין האנחות והצעקות שהיה לנו אז, כמו שכתוב (דברים כו, ז): "ונצעק אל ה', ויאנחו בני ישראל" וכו' (שמות ב, כג). וכן זה נעשה בכל דור ודור כידוע. ועל־ידי־זה נזדככין השמים דהינו הידים, ואזי זוכין לקבל דבורים מן הידים, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, כמו שמבאר עין שם היטב.

וזהו בחינת פסח, מצה ומרור - שאוכלין אחר כך מצה ומרור, זה בחינת (עין פרי־עץ־חיים, חג המצות ג) אש ומים (תקוני־זהר סט, קד:), חסד וגבורה, יד ימין ויד שמאל (זהר נשא קמב.), הלל ושמאי (שם פנחס רמה.), בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. ואחר כך היו אוכלין את הפסח, כמו שכתוב (במדבר ט, יא): "על מצות ומררים יאכלהו", פסח היא בחינת פה סח (פרי־עץ־חיים, שם ו), בחינת הדבורים שמקבלים מן הידים הנ"ל, בבחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. ועל־כן הלל היה כורכן ביחד, להורות, שבאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים (ערובין יג:), והוא מחלקת שבקדשה, שהוא שלום גדול ודעת גדול, כנ"ל. ועל־כן הלל דיקא היה עושה זאת, כי הוא בעל המחלקת שבקדשה בחינת מחלקת שמאי והלל, כנ"ל. ובאמת שלום גדול ביניהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות יד:): 'לא נמנעו זה מזה' וכו' - להודיע שאהבה ואחוה היה ביניהם. ועל־כן זאת המחלקת שבקדשה יש לה הכרעה, כידוע, וההכרעה מצד הלל מסטרא דחסד, כנודע זהר פנחס רמה., ועל־כן הלל דיקא היה כורכן, כנ"ל. ועל־כן עושין הכריכה עם הישראל שהיא מצה השלישית (ארח־חיים סימן תעה, סעיף א), כי שם ההכרעה, כידוע (עין שער ההקדמות, דרוש הדעת).