# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/5/

וזה בחינת חצות, שהוא בחינת התגלות תכלית ההסתרה לדעת, כי בחינת המלכות שהיא בחינת לילה (תהלים יט, ו), היא הולכת ומתמעטת ונסתרת עד חצות, שאזי היא בתכלית ההסתרה והמעוט. ואזי תכף מתחלת להתמלאות ולהתתקן בחינת פגימת הלבנה, שבתכלית הפגם מתחלת להתמלאות, כנ"ל.

והצדיקים והחכמים יודעין זאת, שדיקא בחצות הלילה שאזי היא בחינת תכלית ההסתרה והמעוט, שם דיקא מלבש אור גדול ודעת גדול מאד. ובזה הם מגלין ההסתרה ומהפכין אותה לדעת. ואזי אוריתא מכרזת ומעוררת לעבודתו יתברך, כנ"ל.

וזהו בחינת (שם נשא קכג.) קול הכרוז הגדול הנשמע בכל העולמות בחצות הלילה, עד שאפלו בעולם הזה בתכלית ההסתרה נשמע קול הכרוז הזה - שזה בחינת קול התרנגול שמעורר ישנים מתרדמתם, בבחינת (משלי ו, ט): "עד מתי עצל תשכב, עד מתי פתים" וכו' (שם א, כו), מתי תקום משנתך - משנת הזמן להתעורר לעבודתו, כי קול התרנגול זהו בחינת קול הכרוז שנעשה מתכלית ההסתרה דיקא על־ידי הדעת כנ"ל, כי התרנגול, שהוא בחינת גבר, הוא בחינת גבורות, כמובא (זהר ויקרא כג:). והוא בחינת הסתרה, שהוא בחינת דינים וגבורות. ובחצות הלילה, שהיא בחינת תכלית ההסתרה כנ"ל, אזי דיקא מגלין הצדיקים ההסתרה על־ידי הדעת, ואזי נתהפכה ההסתרה בעצמה לדעת ותורה, ואזי משם דיקא מבחינת הסתרה בא קול הכרוז הגדול, בחינת קול התרנגול שהוא קול הכרוז הנמשך מבחינת גבורות, מבחינת הסתרה, על־ידי שנתהפכה ההסתרה לדעת שעל־ידי־זה היא בעצמה מכרזת, כי עתה נעשה מן ההסתרה דעת ותורה, ואזי 'אוריתא מכרזת קמיהו' (שם אחרי נח.), כנ"ל.

וזה בחינת קריאת שמע שעל המטה שקורין לפני השנה, שהוא בחינת הכנה לחצות, כמובן בספרים (פרי־עץ־חיים, קריאת שמע סוף פרק ו), הינו שכדי לזכות להתעורר בחצות לגלות ההסתרה לדעת כדי לשמע קול הכרוז כנ"ל, לזה צריכין לקרות את חי־החיים להמשיך ממנו דעת, שהוא החיות. שזה נעשה על־ידי עסק התורה כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לדעת הנ"ל, לידע שגם בתוך תכלית ההסתרה מלבש אלקותו יתברך כנ"ל, שעל־ידי־זה מגלין ההסתרה, כנ"ל. ועל־כן קדם השנה, שהיא בחינת (זהר וישלח קסט:): סטרא־דמותא (צד־המות), בחינת הסתרת פנים, כמובא (סימן ס), קורין קריאת שמע (ברכות ד:), שהיא תורה (נדרים ח.), והיא מסגלת ביותר לקרות על ידה את חי־החיים.

ועל שם זה נקרא קריאת שמע, 'קריאה' דיקא, בחינת (דברים יז, יט-כ): 'וקרא' בו כל ימי חייו, למען יאריך ימים על ממלכתו כנ"ל, הינו שעל־ידי קריאת שמע קורין את חי־החיים וממשיכין חיות ואריכות ימים אל המלכות, שזה עקר הקריאת שמע להמשיך המחין והדעת, כמובא (פרי־עץ־חיים, קריאת שמע). וכמו שאיתא בזהר הקדוש (עקב רעג:): 'וצריך לארכא בד' דאחד (וצריך להאריך באות ד' של אחד), דכתיב: למען יאריך ימים על ממלכתו'. נמצא, שקריאת־שמע הוא בחינת המשכת אריכות ימים אל המלכות, שהיא בחינת ד' דאחד, כנ"ל. ועל־כן על־ידי קריאת־שמע־שעל־המטה שקדם השנה ממשיכין בחינת חיות, בחינת דעת, שעל־ידי־זה יכולין לגלות ההסתרה כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לחצות, כנ"ל. ועל־כן מתפללין בקריאת שמע שעל המטה: והעמידנו מלכנו לחיים, שזהו תפלה לקום בחצות, שהוא בחינת חיים ודעת, כמובא. כי על־ידי קריאת שמע זוכין לזה, כנ"ל.

ואזי בחצות עומדים ומתגברים בתורה להמשיך הדעת לגלות ההסתרה יותר ויותר, כי זה צריכין תמיד להמשיך חיות אל המלכות, כמו שמבאר שם. וחצות מסגל ומוכן לזה יותר. כי אזי נתגלה דעת גדול על־ידי התגלות ההסתרה כנ"ל, ועל־כן אז הוא עסק התורה לקרות את חי־החיים, כי אזי מסגל ביותר לקרותו יתברך.

ועל־כן מתחננין אז על בנין בית־המקדש ועל ביאת הגואל, כי אזי נתגלה מלכות דקדשה, שהיא בחינת שרש מלכות משיח, שהוא עקר בחינת שלמות המלכות, כידוע (סימן נד). וזהו בחינת בנין בית־המקדש, שהוא בחינת דעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.): 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו', כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן יג), ואזי בחצות הוא התגלות הדעת ועלית בחינת המלכות, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לזה צדיק וחכם גדול מפלג מאד שיהיה יודע לכון חצות אימת, כמו שהפליגו רבותינו ז"ל בזה, עד שעלה על דעתם ש'אפלו משה לא הוה ידע', כמו שאמרו רבותינו ז"ל בברכות (דף ג:): 'ודוד מי הוה ידע חצות אימת, מכדי משה לא הוה ידע, דכתיב (שמות יא, ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים"' וכו'. ומסקו שם, ש'משה הוה ידע, אלא כדי שלא יטעו' וכו', כי חצות הוא בחינת התגלות ההסתרה בעת שהיא בתכלית המעוט דיקא, כנ"ל (אות ב), לזה צריכין בקיאות גדול מאד, שזה בחינת בקיאות סוד העבור, בחינת קדוש החדש כנ"ל. ועל־כן אין מי שיודע מזה, כי אם מי שהוא בבחינת משה, ואפלו משה רבנו, עליו השלום, בעצמו נתקשה בקדוש החדש (רש"י שמות יב, ב), שהוא בחינת חצות, כנ"ל, כי צריך לזה בקיאות גדול, כנ"ל.

ועל־כן היתה גאלת מצרים בחצות, כמו שכתוב (שמות יא, ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים". כי חצות היא בבחינת יציאת מצרים כנ"ל. וזה שנסמך חצות לקדוש החדש, כי פרשת "החדש הזה" וכו' סמוך לפסוק "כחצות" וכו' הנ"ל - כי הם בבחינה אחת, כנ"ל.