# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/7-2/

וזהו בחינת שתי הרחיצות שרוחצין ידיהם שתי פעמים. כי מחלקת שבקדשה שמקבלין מן הידים - צריך לטהר את הידים, שהם בחינת שמים. וזהו בחינת נטילת ידים שנוטלין קדם אכילת לחם דיקא - כדי לטהר הידים, כדי לזכות שיהיה הלחם בבחינת (שמות טז, ד): "לחם מן השמים" - שהוא בחינת מחלקת לשם שמים כמו שמבאר שם, עין שם [ועין כל זה בהלכות נטילת ידים לסעדה (הלכה א)]. וזהו בחינת נטילת ידים אחר ההגדה - שהיא בחינת צעקה ואנחה, שעל־ידי־זה מטהרין הידים, כמו שמבאר שם. ועל־כן אזי תכף רחצה - שנוטלין ומטהרין הידים במאמר הנ"ל, ואזי זוכין לבחינת מצה ומרור ואפיקומן בחינת מחלקת לשם שמים, כנ"ל.

ועל־כן גם בתחלה קדם ששוברין האמצעית, שאזי הוא תחלת התגלות, בחינת מצה, בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל - רוחצין ידיהם גם כן בבחינת טהרת הידים כנ"ל, ושתי הרחיצות הם בחינת שני מיני טהרות, בחינת שני מיני מקואות, אחת בתחלת התגלות הדעת שהוא תחלת התשובה, ואחת כשזוכין להתגלות הדעת בשלמות והתשובה בשלמות, ונתתקנין, שהם בבחינת פסח ושבועות כנ"ל (באות ג). כי בתחלה כשיצאו ישראל ממצרים זכו למקוה דהינו דעת, כי כלם טבלו אז, ואחר כך על־ידי הספירה שהם ימי תשובה - שחוזרים ומתקנים כל הפגמים, אחר כך זוכין לתקון גדול בשלמות שזה בחינת שבועות, בחינת מקוה של שבועות, כנ"ל. וזה בחינת שתי הרחיצות הנ"ל, כי נטילת ידים הוא בבחינת טהרה בחינת מקוה, הינו הנטילה והטהרה בתחלת התגלות הדעת, בחינת מחלקת, בחינת מצה, ואחר כך בעת שזוכין להדעת, כנ"ל, ועקר הטהרה בידים - כדי לזכך בחינת השמים כנ"ל, ועל־כן אין מברכין על נטילה הראשונה, כי היא עדין אינה בשלמות רק תחלת הטהרה תחלת התשובה על־ידי ההתעוררות כנ"ל, עד אחר כך - שאז הטהרה והנטילה כראוי בברכה, כנ"ל.