# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/7/

וקימת חצות הוא מסגל להמשכת חסד גדול ביום (חגיגה יב:), שהוא בחינת דעת גדול ומחין להתפלל בשלמות, כמובן בספרים, כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת, ואזי הוא התעוררות התשובה - התעוררות גדול מאד, אבל עקר התגלות הדעת בתכלית, שעל־ידי־זה התשובה בשלמות כתקונו הוא באור היום, שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום, כמובא (סימן קמט). ואזי זוכין לתקוני התפלה, שהיא בחינת תשובה בשלמות ובתקון גדול, בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות טו.) על תקוני התפלה - 'כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו' וכו'. ומסקו: 'כאלו טבל', הינו שתקוני התפלה של אור היום, שהם בחינת מחין ודעת גדול מאד - הם בבחינת מקוה - שהוא דעת גדול, כנ"ל.

וכל זה נעשה על־ידי קימת חצות, שעל־ידי הדעת והתעוררות התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום, לבחינת דעת גדול מאד לתקוני התשובה בשלמות, כנ"ל, בבחינת ראש־חדש ויום־טוב כנ"ל, שבאמצע הם ימי החל, כנ"ל. כי גם בחצות עקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד שתי שעות עד סוף האשמורה שניה. ואחר־כך, אף־על־פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת, אף־על־פי־כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל (כמובן בדברי רבנו נרו יאיר, בסימן קמט), שעקר חצות הוא שתי שעות הנ"ל. נמצא, שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר, בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתים היא בחינת לילה, כל זה הוא בחינת ראש־חדש ויום־טוב ובינתים ימי החל כנ"ל, בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל (באות ג).