# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/8/

וזה בחינת קריאת התורה בראש־חדש, שאז קורין ד' גברי (מגלה כא.). כנגד עלית המלכות שהיא בחינת ד' (זהר אמור צב.), שעולה מבחינת מלכות הרשעה, שהיא בחינת ד' מלכיות כנ"ל (באות ג). כי קריאת התורה היא בחינת שקורין את חי־החיים כנ"ל, כי על־ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא (זהר שמיני לה:), קורין אותו, כנ"ל. וביותר מסגל לזה קריאת התורה - שקורין בתורה כשרה שנכתבה כדת בקדשת ספר תורה מן בראשית עד לעיני כל ישראל כמו שנמסרה למשה בסיני, שהיא עקר בחינת שמא־דקדשא־בריך־הוא. ועל־כן קריאת ספר תורה מסגל ביותר לקרות את חי־החיים, כנ"ל. ועל שם זה נקרא קריאת התורה 'קריאה' דיקא, כנ"ל לענין קריאת שמע (באות ה). וזהו בחינת קריאת התורה של כל הימים שנתקן בהם קריאה בצבור בעת התפלה, הכל כדי לקרות החיות, להחיות המלכות. וכמו שכתבנו לעיל מזה בהלכות קריאת התורה (הלכה ה).

ועל־כן בחל שקורין שלשה גברי (מגלה כא.), כי אז בחל יש עשית מלאכה ואזי שולטין הל"ט מלאכות, שהם זהמת הנחש (תקוני־זהר מח, פה.), בחינת מלכות הרשעה. ואחיזת מלכות הרשעה היא מבחינת הרגלין של הקדשה שנאחזין שם בימות החל (פרי־עץ־חיים, שבת פרק א), בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות" וכו', שזה בחינת מחנה דן, שהוא מחנה הרביעי של מלכות דקדשה, שהוא בחינת (במדבר י, כה): "מאסף לכל המחנת", בחינת מדרגה האחרונה של המלכות, בחינת רגלין (זהר ויחי רמג.). ועל־כן בחול אין קורין רק שלשה, כי אין כח לגלות ההסתרה לגמרי. כי זה ידוע, שבמקום ובזמן שיש להם יניקה צריך דוקא להניח להם לינק, שזהו הכנעתם כשנותנין להם יניקתם בצמצום, כידוע (שם תרומה קנד:), כי הירידה היא תכלית העליה, כנ"ל, וכמובא (סימן כב ועוד). ועל־כן בחול אין קורין כי אם שלשה - כדי לקרות החיות אל המלכות בבחינת שלשה מחנות שבה, כי יותר מזה אין יכולין להמשיך חיות כנ"ל, רק שממשיכין חיות שלא יתגברו יותר, רק שתהיה יניקתם בצמצום גדול, כנ"ל.

אבל בראש־חדש, שאזי הוא התגלות ההסתרה, ועקר התגלות ההסתרה - הוא שנתגלה בחינת מחנה דן מתוך ההסתרה, שהיא מחנה הרביעי (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). על־כן קורין בראש־חדש ארבעה גברי שאז מתחלת המלכות לעלות, בבחינת תחלת שלמותה (פרי־עץ־חיים, ראש־חדש, פרק ב), שאזי היא בחינת ד', כמובא וכנ"ל. וביום־טוב שיש אז בטול מלאכה, בטול הל"ט מלאכות, על־כן עולה המלכות יותר, וכן בכל יום שקדוש יותר בעשית מלאכה, דהינו יום־הכפורים ושבת - עולה בחינת המלכות יותר ויותר. ועל־כן קורין בו יותר גברי (מגלה כא.), כי יכולין להמשיך חיות ודעת יותר ויותר. כי התגלות הדעת ועלית המלכות הוא כשנכנע ונתבטל עשית מלאכה שהם הל"ט מלאכות זהמת הנחש כנ"ל, בבחינת (ויקרא כג, ח): "מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו", כנ"ל. הינו שבכל יום שנכנע בו יותר ונתבטל הל"ט מלאכות, יכולין ביותר לקרות את הקדש שהוא החכמה כנ"ל. וזהו בחינת קריאת התורה שעל ידה קורין את החיות בבחינת 'מקרא קדש', כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה כב:) הטעם על מספר גברי של ימי החל וראש־חדש ויום־טוב וכו' משום בטול מלאכה. כי זה תלוי בזה כנ"ל. בראש־חדש, שהוא תחלת התעוררות התשובה, תחלת עלית המלכות כנ"ל, על־כן עדין עושין בו מלאכה, כי עדין לא נתבטלין הל"ט מלאכות לגמרי, כי אין המלאכות נתבטלין עד יום־טוב, שאז הוא בחינת התקון, שאז זוכין לתשובה שלמה ונתתקנין אז, ואזי עלית המלכות בשלמות ואזי נתבטלין המלאכות כנ"ל, ואזי קורין יותר גברי כנ"ל. וכן ביום־הכפורים ושבת שנתבטלין המלאכות יותר לגמרי - קורין יותר אנשים. עד שבשבת, שאז תכלית בטול הל"ט מלאכות, ועל־כן ענשו חמור לענין מלאכה אפלו מיום־הכפורים (מגלה ז:), על־כן קורין בו יותר ואזי קורין שבעה גברי, שזה בחינת תכלית עלית המלכות שהוא בשבת, כמובא (פרי־עץ־חיים, קריאת־התורה, פרק א). כי שבעה גברי זה בחינת שקורין החיות לכל שבעת הימים, בבחינת (תהלים לט, ה): "ומדת ימי מה היא" (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל־כן בשבת נמשך החיות לכל השבעה ימים על־ידי שבעה שקורין בתורה, שזה בחינת תכלית עלית המלכות בשלמות, כנ"ל.

וזהו גם כן מה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה כא.) לענין קריאת התורה שטעם מספר גברי הוא משום מוספין כמו שאמרו שם: ' כל יום שיש בו בטול מלאכה וכל יום שיש בו מוסף ' וכו', כי הקרבנות כלם שבכל יום, הם בחינת התגלות ההסתרה, כי זה עקר בחינת הקרבנות - להעלות לגלות הקדשה והטוב המלבש בתוך עמק הקלפות, בתוך בחינת בהמיות, ולהפך בהמה להעלותה לבחינת אדם, כמובא (ספר הגלגולים פרק לח; ילקוט ראובני ריש ויקרא). בבחינת (ויקרא א, ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה" - שעל־ידי הקרבן עולה מבחינת בהמה לבחינת אדם, שזה בחינת התגלות ההסתרה שנתהפכה לדעת כנ"ל. ועל־כן בכל יום שיש בו קדשה יתרה ונתגלה הדעת ביותר ונתגלה התשובה ביותר, כגון ראש־חדש ויום־טוב ויום־הכפורים ושבת, שכלם הם בחינת התגלות התשובה על־ידי התגלות הדעת, כנ"ל - על־כן יש בהם קרבנות מוספין, על־ידי שנתוסף בהם קדשה ודעת, שעל־ידי־זה מעלין טוב יותר מתוך ההסתרה, ועל־כן נתוספין בהם קרבנות שהם המוספין, כי כל הקרבנות הם לכפרה בחינת תשובה, ועל־כן ביום שיש בו מוסף קורין יותר אנשים, כי אזי מגלין הדעת יותר מתוך בחינת ההסתרה, שזה בחינת קרבנות מוספין, כנ"ל. ועל־כן קורין בו יותר, כי על־ידי הקריאה קורין החיות כנ"ל, וזה שקורין בתורה קדם מוסף, כנ"ל, כי עקר קריאת התורה בשביל תוספת קדשה שיש באותו היום, שאזי קורין את חי־החיים בבחינת שם העצם, כביכול, שהיא התורה הקדושה שנכתבה בקדשת ספר תורה, כנ"ל. וזה שאומרים 'כתר' בראש־חדש במוסף וכן בכל יום שיש בו מוסף, כי אזי בחינת התשובה, שהיא בחינת כתר, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן ו).

שיך לעיל

ארבעה גברי שקורין בראש־חדש - בחינת ארבעה מחנות דקדשה (זהר פקודי רל.), שהם בחינת ארבעה דגלים, שכל מחנה כלול משלשה שבטים, וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות שלשה פסוקים וזהו שעור הקריאה. נמצא, שארבעה גברי הם בחינת ארבעה מחנות, שכל אחד כלול משלשה כנ"ל, שכלם הם שנים־עשר, בחינת שנים־עשר שבטי־יה, בחינת שנים־עשר בקר שמלכות דקדשה עומדת עליהם (זהר ויחי רמא.), שזה בחינת שנים־עשר חדשים שנחלקים לארבע תקופות (תקוני זהר תקון כא, נט.), כי החדשים הם בחינת המלכות, כנ"ל.

וזה ש מברכין החדש בשבת שלפניו (ארח חיים, סימן תיז, מגן אברהם סעיף קטן א), שהוא במקום קדוש החדש, כי עכשו בגלות אין בנו כח לקדש החדש על־פי בית־דין כראוי, כי הגלות הוא בחינת הסתרה, בחינת (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר" וכו', על־כן מקדשין החדש בשבת, כי שבת הוא בחינת דעת, כמו שכתוב: "שטו העם ולקטו" (במדבר יא, ח) - בשטותא (זהר בשלח סג.), בימי החל, אבל בשבת הוא שלמות הדעת בתכלית, כמו שכתוב בשבת (שמות לא, יג): "לדעת כי אני ה' מקדשכם". ועל־כן על־ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החדש, שהוא בחינת התגלות ההסתרה, כנ"ל. ועל־כן מברכין החדש ומקדשין אותו בשבת, ועל־כן מברכין החדש אחר קריאת התורה, כי על־ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל־כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החדש, שזה בחינת לידע 'בחינת תכלית המעוט וההסתרה', כנ"ל, ועל־ידי שמברכין החדש, שזה בחינת קדוש החדש - מגלין ההסתרה לדעת, כנ"ל.

כי כל הראשי חדשים והימים טובים שתלויים בקביעות ראש־חדש - כלם תלויים בשבת שמשם מקבלים קדשתם. וזה שנקרא שבת "תחלה למקראי קדש" (קדוש לשבת), 'תחלה' דיקא, הינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים, שהם בחינת 'מקראי קדש' שצריכין לקרות הקדשה לתוכם, ושבת הוא בחינת התחלה להיום־טוב, שמשם מבחינת שבת, קורין הקדשה לכל הימים טובים וראש־חדש, כי שבת קביעא וקימא (פסחים קיז:), אבל יום־טוב תלוי בישראל, כי ישראל הוא דמקדשי ליה [ישראל מקדשים את היום־טוב], כי יום־טוב, שהוא תלוי בקביעות ראש־חדש, הוא בבחינת התגלות ההסתרה, שעל־ידי־זה זוכין אחר כך לבחינת קדשת יום־טוב כנ"ל - זה תלוי בישראל, כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל, שהם צריכים לעסק בעבודת ה' ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה, אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו, כמו שכתוב (ישעיה א, יד): "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", 'ואלו שבת לא קאמר', כי 'שבת הוא שמא דקדשא־בריך־הוא - שמא דאיהו שלים מכל סטרוי' [שבת שמו של הקדוש־ברוך־הוא, השם שהוא שלם מכל צדדיו] (זהר יתרו פח:). וכביכול, בשבת נתגלה חיות מחי־החיים שאין ההסתרה מגעת לשם, כי בעצם הקדשה, כביכול - אין פגם מגיע לשם, כידוע, כי 'איהו לא אישתני בכל אתר' [הוא לא משתנה בכל מקום] (תקוני זהר תקון ע, קל.). וזה בחינת קדשת שבת שקביעא וקימא, כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפלו בתוך הגלות אין בחינת קדשת שבת שקביעא - נפגם, כי 'שבת לא קאמר', ועל־כן, אדרבא! משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראש־חדש, כי על־ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה, כנ"ל.

וזה שכתוב (ויקרא כג, ב): אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת. ואחר כך מפרש שאר המועדים, הינו שכל המועדים מקבלים קדשתם משבת, כנ"ל. וזהו אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם, ודרשו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כד.) - אל תקרי אתם אלא אתם, הינו שהימים טובים תלויים בישראל על־ידי קדוש החדש. וזהו בחינת מקראי קדש - שצריך לקרות את הקדש, דהינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההסתרה כנ"ל, וכל זה נעשה על־ידי ששת ימים וכו', וביום השביעי שבת, כי משבת קורין הקדשה לתוכם, כנ"ל.

וזהו ש קורין בראש־חדש: "וביום השבת" - כי על־ידי שבת נעשה קדשת ראש־חדש, שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה ש מקדשין הלבנה במוצאי שבת, כי על־ידי שבת נמשך הקדשה ודעת, שהוא בחינת קדוש הלבנה כנ"ל. ועל־כן הגאלה תלויה בשמירת שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח:): 'אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אמה' וכו'. וכן (שם) 'אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין'. כי כל הגליות של מלכות האמות - זהו בחינת הסתרה כנ"ל, ועל־ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין.

וזה בחינת 'אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או כלו חיב' (סנהדרין צח.). כי כשכלו זכאי - יהיו ראויים לגאלה. ואם לאו - יבוא בדור שכלו חיב, שזה בחינת תכלית ההסתרה, ואזי דיקא יגלה ההסתרה כנ"ל ואזי יגאלם, כי הגאלה היא בחינת התגלות ההסתרה, שאזי נתבטל מלכות הרשעה מלכות האמות, וישראל מקבלין המלכות, שזה בחינת מלכות דקדשה, מלכות משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן.

הלכות פסח

וזה בחינת שבת הגדול - שהוא שבת לפני פסח (ארח־חיים סימן תל, סעיף א)