# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/63/9/

גם כרפס הוא לשון 'כלי מילת', כמו שכתוב (אסתר א, ו): "חור כרפס ותכל ת", והוא רמז לכתנת פסים (בראשית לז, ג) שעשה יעקב ליוסף, שעל־ידי־זה נתגלגל וירדו אבותינו למצרים (שבת י:) [וכמדמה שמובא בס פרים], הינו כי כתנת פסים הוא בחינת חלוקא דרבנן (זהר נח סו.), בחינת תורה־שבעל־פה, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים. ועל שם זה נקרא 'חלוקא' - לשון חלוקי דעות. ועל־כן על־ידי הכתנת והחלקה הזאת נתעורר מזה מחלקת יוסף ואחיו, כי על־ידי־זה וישנאו אתו (בראשית לז, ד), וחלקו עליו. וזה המחלקת שבין יוסף ואחיו היה ראוי שיהיה בבחינת מחלקת שבקדשה - מחלקת לשם שמים, שהוא קיום העולם, ובודאי כונתם כך היה כי בודאי כונת מחלקתם היה לשם שמים. אך אף־על־פי־כן לא נמלטו מפגם, ונפגם אותו המחלקת שבקדשה עד שינקו מזה הסטרא־אחרא, כי עקר יניקתם ממחלקת שבקדשה, כנ"ל, ועל־ידי־זה נתגלגל וירדו אבותינו למצרים.

ועל־כן עתה בפסח בעת יציאת מצרים נוטלין כרפס, רמז לכתנת פסים כנ"ל. שעל־ידי־זה התינוק שואל 'מה נשתנה', שזה בחינת מחלקת לשם שמים - מחלקת שבקדשה, ומתקנין מה שנפגם המחלקת שבקדשה, שהוא בחינת כתנת פסים על־ידי אחי יוסף כנ"ל. [ועין במאמר "תהלה לדוד" (סימן יב) מה שמבאר על פסוק (בראשית יד, יד): 'וירק את חניכיו' בחינת קו הירק המקיף את העולם (חגיגה יב.)]: