# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/64/3/

כי קדוש־החדש הוא - למלאות פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מעוט, ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכו' (ישעיה ל, כו), בחינת (בראשית א, טז): "שני המארת הגדלים", כי מעוט הירח - זה בחינה הנ"ל, בחינת צמצום הנ"ל, שצריך לצמצם ההתלהבות שהוא בבחינת אין־סוף וכו' כנ"ל, כדי שיוכל להתגלות מהמדות, כדי שיתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה, כי בלא הצמצום היה הכל אין־סוף, ולא היה אפשר לגלות המדות שעל ידם התגלות המלכות. נמצא, שבחינת התגלות המלכות, שהוא בחינת לבנה, כידוע, אי אפשר כי אם על־ידי צמצום האור.

וזה בחינת קטרוג הירח: 'אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד' (חלין ס:). כי בודאי אי אפשר שישתמשו שני מלכים בכתר אחד, דהינו שיהיה בחינת התגלות המלכות גם כן בבחינת אין־סוף, כי אם כן יהיה הכל אין־סוף, ולא יהיה בחינת התגלות מלכותו כלל, על־כן אמר לה (שם): 'לכי ומעטי את עצמך'. כי עקר התגלות הוא רק על־ידי בחינת המעוט והצמצום כנ"ל, אבל צריכין למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מעוט, כי על־ידי המעוט והצמצום, משם נשתלשל אחיזת הסטרא־אחרא מלכות הרשעה, שאחיזתם מבחינת צמצום ודין כידוע,, על־כן אנו צריכין שאחר הצמצום שנתצמצם האור ונעשה בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל, צריכין לראות ולמלאות החלל להמשיך לשם אלקותו יתברך - שיהיה כל החלל ממלא מאלקותו יתברך שמו, בבחינת (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו", כי הארץ זה בחינת תכלית העשיה, תכלית הצמצום. וצריכין שיהיה הצמצום מלא מאלקותו יתברך, שזהו בחינת יצירה לטב, על־ידי חכמה שבלב שנתגלה בתוך החלל שבלב, שהוא בחינת חלל הפנוי כנ"ל, שעל־ידי־זה נתגלה מלכותו יתברך. ואזי כשנתגלה אלקותו יתברך בתוך החלל הנ"ל, ונתמלא כל הבריאה שבתוך החלל מהתגלות כבוד אלקותו יתברך, בבחינת "מלא כל הארץ כבודו", בבחינת (ירמיה כג, כד) "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא", זה עקר שלמות המלכות, ואז הוא בחינת אור הלבנה כאור החמה, כמו שיהיה לעתיד בעת שיתגלה מלכותו יתברך, בחינת (זכריה יד, ט): "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".