# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/64/9/

וזה בחינת (במדבר כא, יח): "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם", ודרשו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יט, כו), שכל נשיא ונשיא היה ממשיך במקלו מימי הבאר לשבטו, כי באר מים חיים זה בחינת התגלות אור אין־סוף שהוא מקור חיים, כמו שכתוב (ירמיה ב, יג): "העוזבי מקור מים חיים" וכו'. ואי אפשר להמשיך מימי הבאר, שהם התגלות אלקותו יתברך כי אם על־ידי צדיקי הדור, שהם בחינת שנים־עשר נשיאים, שכל אחד ממשיך האור הזה לשבטו בהדרגה ובמדה, בבחינת "במחקק במשענתם", דהינו על־ידי המטה, שהוא בחינת מחוקק, בחינת חקיקה ורשימה, בחינת צמצום שהנשיאים יודעים איך לצמצם האור כראוי להמשיך בחינת מימי הבאר לשבטו, שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך בהדרגה ובמדה וכו' כנ"ל. ועל־כן הם שנים־עשר נשיאים כנגד שנים־עשר חדשים, כי זה בעצמו הוא בחינת סוד קדוש החדש וכו', כנ"ל.

ועל־כן בניסן, שהוא ראש חדשים, אז מאירין כל השנים־עשר נשיאים בשנים־עשר ימים הראשונים, כי בכל יום ויום הקריב נשיא אחד בחנכת המשכן, כי ניסן הוא ראש חדשים ובו כלולים כל השנים־עשר חדשים, שהם בחינת שנים־עשר נשיאים, שכל אחד ואחד מאיר לישראל בחינת סוד קדוש החדש, שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך שיתמלא פגימת הלבנה וכו', ואף־על־פי־כן יהיה קיום העולם כמו שיהיה לעתיד וכו' כנ"ל. וזה בחינת חנכת המשכן שאז הקריבו הנשיאים, כי במשכן היו כלים לקבל על ידם השגת אלקותו יתברך בבחינה הנ"ל, בבחינת (שמות מ, לד): "וכבוד ה' מלא את המשכן", בחינת "מלא כל הארץ כבודו וכו'", הינו כנ"ל.