# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/12/

וזה בחינת ראש־חדש, כי עקר תקון של ראש־חדש הוא למלאות פגימת הלבנה, שיהיו שניהם שוים בקומתן, בבחינת (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה", שזה זוכין על־ידי שעושין מתורות תפלות, שעל־ידי־זה בחינת מלכות ותפארת, שהם בחינת משה ודוד (זהר האזינו רפז. חקת קפא: תקוני זהר קא.), בחינת חמה ולבנה, שניהם שוין בקומתן, ושניהם משתמשים בכתר אחד, כי תכלית שניהם אחד, כי תכלית התורה הוא תשובה ומעשים טובים (ברכות יז.), וזה וזה תכלית התפלה מאחר שכל תפלתו ותחנתו ובקשתו הוא לזכות לקים את התורה, כי עושה מהתורה תפלה, שיזכה שתבוא התורה לידי מעשה, שזהו העקר והתכלית, וכנ"ל.

וזהו בחינת ראש־השנה שנקבע בראש־חדש, שהוא חסד גדול (כמבאר בהתורה "תקעו א'", סימן א', בלקוטי תנינא, עין שם כל התורה), כי ראש־השנה, שהוא בראש־חדש, זהו בחינת כלליות חמה ולבנה ביחד, כי השנים נמנין לחמה והחדשים ללבנה, כמובא (עין רמב"ם קדוש החדש פרק ו), ועל־כן ראש־השנה, שהוא בראש־חדש, זהו בחינת כלליות חמה ולבנה ביחד, כי אז בראש־השנה שהוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה, שאנו מתחילין אז לעסק בהתעוררות התשובה על־ידי שעוסקין להקים קומת התפלה - לעשות מהתורה - תפלה, כנ"ל. על־כן אז נכלל חמה ולבנה יחד, בחינת "אור הלבנה כאור החמה", כי שניהם שוים, כי כל זה זוכין על־ידי שעושין מהתורות תפלות, כנ"ל.