# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/14/

וזה בחינת יום־הכפורים שאז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים - למקום הארון והלוחות, שהם כלל התורה בשרשה. ושם עקר מקום עלית התפלה, כידוע, שכל התפלות עולין דרך ארץ־ישראל וירושלים ובית המקדש וכו', עד שבאין לבית קדשי־קדשים לנקדת האבן־שתיה, שדרך שם עולין כל התפלות למעלה, כמו שכתוב (מלכים־א' ח, מח): "והתפללו אליך דרך ארצם ובבית אשר בניתי לשמך" וכו', וכמו שכתוב (ישעיה נו, ז): "כי ביתי בית תפלה", ועקר נקדת קדשת הבית־המקדש הוא במקום הארון והלוחות שעמדו על נקדת האבן שתיה, ששם מקדש מן הכל. נמצא, שעקר תכלית קדשה העליונה הוא שם במקום הארון, הינו כנ"ל, שעקר שלמות הקדשה הוא כשנכללין תורה ותפלה יחד, שזה זוכין על־ידי שעושין מתורות תפלות, כנ"ל, וזהו בחינת נקדת קדשי־קדשים ששם עקר שלמות התפלה ועליתה. ושם דיקא הארון והלוחות, שהם כלל התורה, להורות, שעקר שלמות התפלה, שלמות הקדשה, הוא כשעושין מהתורה תפלה, וכוללין תורה ותפלה יחד, כנ"ל. ועל־כן שם במקום הארון - שם הוא תכלית היחוד, כידוע, כי שם נתיחדין ביחוד שלם תורה ותפלה, כנ"ל, ועל־כן לשם נכנס הכהן הגדול ביום־הכפורים, וממשיך משם זה השכל העליון - לעשות מהתורה תפלה, שעל־ידי־זה עקר התשובה ועקר הסליחה והמחילה.

ועל־כן אז ביום־הכפורים נתנו לוחות האחרונות ואז נתרצה השם־יתברך למשה ואמר לו (במדבר יד, כ): "סלחתי כדברך", שנתקבלה תפלתו (פרקי דרבי אליעזר פרק מו), כי אז נכלל ונתחבר ונתיחד התורה והתפלה יחד, כי זוכ ין להמשיך התקון לעשות מהתורות תפלות, שעל־ידי־זה נתתקן הכל כנ"ל. ועל־כן אומרים בסוף נעילה "ה' הוא האלקים" (דברים ד, לה) - שבע פעמים. כי ה' הוא האלקים, הינו שה' ואלקים, שהם בחינת תורה ותפלה זעיר־אנפין ומלכות, כידוע - כלא חד, כי זוכין לעשות מתורות תפלות, שעל־ידי־זה נכללין תורה ותפלה בתכלית היחוד, כנ"ל. ועל־כן אומרים "ה' הוא האלקים" שבע פעמים - זה בחינת התפלה, בחינת (תהלים קיט, קסד): "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן התורה הוא בחינת שבעה, כמו שכתוב (משלי ט, א): "חצבה עמודיה שבעה". וזהו שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך - שהוא התורה, כי כלא חד, כי התפלה בחינת שבע ביום וכו' - נעשה מהתורה שהיא בחינת משפטי צדקך, וכנ"ל.

וזה בחינת "מזקק שבעתים" (תהלים יב, ז) - שבע פעמים שבע, שעל־ידי־זה נכלל שבע משבע, ומאירין ארבעים ותשעה שערי התשובה - ארבעים ותשע אותיות השבטים, שהם בחינת תהלים, שהוא בחינת תפלות הנעשין מתורות, ואז נתקים (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים" וכו'.

וכל זה זוכין ביום־הכפורים, שהוא בחינת סוד יובל הגדול (זהר אחרי סט:), שער הנון, ששם הוא בחינת שופר גדול, שהוא בחינת שער העליון (זהר ואתחנן רסו:) מנון שערי בינה שישיג אות ו משיח - שישיג אוריתא דעתיקא סתימאה, שמשם נמשך זה השכל האמת לעשות מהתורות תפלות, שעל־ידי־זה ישובו כל ישראל להשם־יתברך לעולם ועד.

ואז נבנה פרצוף המלכות, שהיא התפלה, בשלמות בפרצוף שלם שוה כמוהו, כי כמו שיש בפרצוף זעיר־אנפין, שהוא התורה רמ"ח איברים ושס"ה גידים, שהם מצות עשה ולא תעשה (מכות כג.), כמו כן יש בפרצוף התפלה, כי מכל הרמ"ח מצות עשה ולא תעשה עושין קומת התפלה מאחר שעושין מהתורה תפלה, ומתפללין בפרטיות על קיום כל מצות עשה, ולבלי לעבר, חס ושלום, על שום לא־תעשה, אבל צריכין לזה חדושי אוריתא דעתיקא סתימאה - לידע קשור וחבור המצות והמדות הקדושות של כל פרטי התורה, כנ"ל (אות ו'). למשל, בזאת התורה מבאר הקשר של שלש רגלים שמשברין שלש מדות רעות וכו', שעל־ידי־זה נעשה יראה ותפלה והרחקות שלש מדות, שהם: גלוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ולעשות ראש־השנה וכו', (כמו שמבאר בלקוטי־תנינא סימן א), ובסימן אחר מבאר מענין ציצית ואמונה ותפלה וארץ־ישראל ונסים ועצות ותקון הברית וכו', (כמו שמבאר בסימן ז), וכיוצא בזה בשארי התורות, וכל זה הוא בחינת קשורי המדות, וכמו כן צריכין לכון לעשות מהם תפלות. ואז שניהם שוים בקומתם, וזה עקר תקון הלבנה, בחינת תקון של ראש־חדש שזוכין בראש־השנה ביותר, כנ"ל.