# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/15/

וזה בחינת סכה - 'צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי' (סכה ב.), בחינת (אבות ב, יג): 'אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים', ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות כט:): 'זה שיודע לחדש בה דבר', וזה זוכין דיקא כשעושין מתורות תפלות, שאז זוכין בודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם, אבל בלא זה, בתפלות הפשוטות על צרכי הגוף - בודאי קשה לחדש דבר בכל פעם בתפלתו, כי סכה הוא בחינת להקים סכת דוד הנופלת - לזכות לסכת שלם. וכל זה על־ידי בחינת תהלים שיסד דוד, שהוא בחינת כשעושין מתורות תפלות, כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הקמת התפלה מנפילתה, שהיא בחינת סכת דוד שנפלה בעונותינו הרבים, בבחינת (תהלים יב, ט): "כרם זלות" - 'אלו דברים העומדים ברומו וכו', מאי ניהו? תפלה' וכו' (ברכות ו:), כי תפלות אלו שעושין מתורות עומדין ברומו של עולם, כי נעשו מהם שעשועים שלא עלו עדין שעשועים כאלה לפניו יתברך מימות עולם, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן כה תנינא). וזה בחינת סכת שלום, דהינו לעשות שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה, שהם בחינת זעיר־אנפין ומלכות, ששם עקר היחוד והשלום, שזה נעשה כשעושין מתורה תפלה, כנ"ל.

ושם בסכה נכנסין כל השבעה רועים (זהר אמור קג:), שהם שרש השנים־עשר שבטי־יה, כי השנים־עשר שבטים הם בחינת שנים־עשר גבולי אלכסון (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק יט), בחינת שנים־עשר פשוטות שנמשכין משבע כפולות מבחינת שבעת ימי הבנין, כידוע (ספר־יצירה פרק א), ועל־כן יש בשמות שנים־עשר שבטים ארבעים ותשע אותיות. שבע פעמים שבע, כי שרשם שבע, בחינת שבעה רועים, שהם בחינת שבע כפולות. ועל־כן נכלל שבע בשבע, שהם ארבעים ותשע, בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה, שהם כנגד ארבעים ותשע אותיות השבטים, שהם בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה, שהם בחינת תהלים, כנ"ל. כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה, שעל־ידי־זה קבלו התורה ביום החמשים בשבועות - רצו הערב־רב לקלקל על־ידי חטא העגל, ואזי חזר ונמשך זהמת הנחש שפסקה בשעת מתן־תורה (זהר חיי־שרה קכו:). ועתה צריכין לחזר ולתקן זאת, שזהו תקון חטא אדם־הראשון, והתקון נשלם ביום־הכפורים, שאז הוא גמר ארבעים ימים האחרונים וכו', אבל עקר התקון מתחיל בראש־השנה, שהוא יום שנברא בו אדם־הראשון, שאז מתחילין בתקון זה ועוסקין בו עד שמיני עצרת, כמבאר בכונות האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה, פרק ב).

ועל־כן בסכות בשבעה ימים - חוזרים וממשיכין התקון של שבע שבתות תמימות, שהם ארבעים ותשעה ימי הספירה, ואחר כך זוכין לשמיני־עצרת. ועל־כן נקרא בשם אחד עם שבועות שנקרא גם כן 'עצרת', וגם אז מסימין התורה, כי אז נגמר התקון שהתחלנו בשבועות, וטוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז, ח). כי התקון של שבועות רצו לקלקל מחמת שלא קבלנו רק התורה, ולא נתגלה עדין התקון של שלש־עשרה מדות של רחמים שנמשכו משלש־עשרה מדות של התורה, שהוא בחינת לעשות מהתורות תפלות, אבל עתה מראש־השנה ועשרת־ימי־תשובה ויום־כפור עד עתה, כל עסקנו לעשות מהתורות תפלות, שזה עקר התקון, כנ"ל.