# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/17/

ועל־כן בהושענא רבא שאז נגמר התקון, אומרים אז כל ספר תהלים, כי זה עקר התקון, שאנו עוסקין מראש־השנה עד עתה להמשיך אמירת תהלים בעולם ולעסק בהתבודדות ולעשות מהתורות תפלות, שכל זה הוא בחינת תהלים, כנ"ל.

וזה בחינת חותם, וחותם בתוך חותם - שעושין ביום־הכפורים והושענא רבא (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ד'). חותם המלכות, דהינו חותם התפלה שלא יגע בה זר - זה בחינת כשזוכין להתפלל רק על יראת שמים, שזה עקר שלמות התפלה, בחינת "יראת ה' היא תתהלל" וכו' כנ"ל. וזה נגמר ביום־הכפורים, כי מראש־השנה עד יום־כפור מתפללין על היראה, בחינת 'ובכן תן פחדך' וכו', אבל עוד צריכין לתקן את התפלה יותר בבחינת חותם על חותם, וזה זוכין כשעושין מהתורות תפלות, וזה עוסקין בסכות על־ידי הארבעה מינים כנ"ל, שמנענעים בהם וממשיכין המחין מהראש לתוך הששה קצוות וכו', וזה נגמר בהושענא רבא בחינת חותם בתוך חותם וכו'.

[וזה צריך עיון ובאור, כי למעלה אמרנו שגם בראש־השנה ויום־הכפורים ממשיכין זה התקון לעשות מהתורות תפלות, ולכאורה הוא סתירה לדברים אלה, אך זה יש לישב בנקל, כי בודאי כל תקון התפלה הוא בראש־השנה, וכל תקוני המלכות, שהוא בחינת תפלה שנגמרים אחר כך עד שמיני עצרת, הכל התחיל בראש־השנה, רק שגמר תקון של כל בחינה ובחינה נגמר בזמנו, ועל־פי זה יהיה מישב סתירה הנ"ל, אך אף־על־פי־כן עדין דברים אלו צריכים עיון].