# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/2/

וזה בחינת הנסירה המבאר בכונות. וכלל הענין בקצור הוא, שבראש־השנה בתחלת הבריאה אז המלכות בבחינת אחור באחור, ואדם־הראשון, אם לא היה חוטא בעץ הדעת והיה ממתין בזווגו עד שבת, היה יכל להחזירה תכף פנים בפנים על־ידי תפלתו שהיה צריך להתפלל אז. אך על־ידי פגמיו, על־ידי־זה אנו צריכין בכל שנה לעסק בתקון זה מעט מעט עד ביאת הגואל, וגם מעט שמתקנים בכל שנה, אינו נגמר ביום אחד, כי אם מראש־השנה עד שמיני עצרת, ועקר התקון הוא שצריכין לנסר את המלכות, שלא תהיה בבחינת אחור באחור דבוקים בכתל אחד לשניהם, רק לנסר את המלכות מזעיר־אנפין שתהיה המלכות בחינת פרצוף בפני עצמו, וזה נעשה על־ידי הדורמיטא והשנה דאפיל על זעיר־אנפין, שהוא הסתלקות המחין שנסתלקין ממנו ועולים למעלה בסוד מין־נוקבין, ואז מקבל המלכות המחין שלא על־ידי זעיר־אנפין, כי אם מלמעלה מבינה בעצמה. ואחר כך על־ידי השופר חוזרים המחין לזעיר־אנפין. ואז ממתיק דיני המלכות, וממשיך לה גבורות ממתקות, ועל־ידי־זה ננסרת המלכות ונבנית קומה בפני עצמה בכל עשרת־ימי־תשובה וכו', עד שבשמיני עצרת, אז הוא בחינת היחוד שמתיחדת המלכות עם זעיר־אנפין וכו', עין כל זה בכונות.