# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/25/

בימים ההמה, לא יאמרו עוד ארון ברית ה' וכו', בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' וכו', ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע (ירמיה ג, טז-יז). "ירושלים" - 'יראה שלם' (בראשית־רבה נו, י), בחינת תפלה, כי שם הבית־המקדש - "ביתי בית תפלה" (ישעיה נו, ז), שעקר שלמות התורה יהיה כשתבוא לתוך בחינת ירושלים, דהינו לתוך התפלה, שעל־ידי־זה זוכין לשמר ולעשות ולקים, 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה', "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע יד, ג) - 'דברים' דיקא, (שמות לח, ד) כי בודאי התשובה קשה מאד לזכות לתשובה, כי מאחר שגם קדם שחטא ונתלכלך בעונות ונלכד במצודות היצר הרע - לא היה לו כח לעמד כנגדו, מכל שכן איך יכול לעמד כנגדו אחר כך - שכבר נתפס במה שנתפס (וכנ"ל באות ז), על־כן עקר התשובה על־ידי אמירת תהלים שהוא בחינת התבודדות, והעקר כשעושין מהתורות תפלות כנ"ל, שאז יכול לדבר בפיו על כל פנים ולבקש מהשם־יתברך על כל דברי התורה, על כל מצוה ומצוה שיזכה לקימה ולשוב אליו, ובפרט על הדברים שכבר עבר עליהם, ועל־ידי־זה יזכה לתשובה, בחינת "קחו עמכם דברים ושובו".

וזה בחינת הודוי של יום־כפור שפורטין בהודוי כל החטאים ומתחרטין עליהם ומבקשין מהשם־יתברך: יהי רצון מלפניך שלא אחטא. נמצא, שעושין מהתורה תפלה, דהינו מכל מצות התורה שמזכיר שעבר עליהם, הוא מתפלל עליהם להשם־יתברך שיצילו להבא וימחל לו על העבר עד שיהיה נחשב כאלו קים כל התורה, שכל זה הוא בחינת תפלה שעושין מתורה. נמצא, שבכל היום של יום־הכפורים עוסקין לעשות מהתורה תפלה על־ידי רבוי הודויים שאומרים אז, כי אז צריכין לכך, כי אז יום האחרון של ארבעים ימים האחרונים (סדר־עולם ו), שאז עקר גמר התקון של חטא העגל שעברו על התורה, שעקר התקון על־ידי שעושין מהתורות תפלות, שזהו בחינת שלש־עשרה מדות של רחמים שנתגלו למשה אז בשביל התקון, כנ"ל (באות ט).

שיך ל עיל