# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/27/

וזה שצועק הפסוק: עד מתי תתחמקין הבת השובבה, ופרש רש"י לענין תשובה, כנ"ל. הינו שהפסוק קורא תגר וצועק וקורא בקול גדול אים ונורא על מה שאנו נופלין בדעתנו בכל פעם מלשוב מחמת רבוי מעשינו הרעים, שהיינו שונים באולתנו פעמים אין מספר. וכאשר ידוע, שרב המתרחקים מהשם־יתברך הוא מחמת נפילות כאלו, מחמת שרואים שזה כמה שחפצים לשוב, ובכל פעם נופלים יותר ויותר, כי כל מה שהם רוצים לצאת מן הרפש והטיט, מתגרה ומתגבר עליהם הבעל דבר יותר ויותר. ומחמת זה נתרשלו ידיהם מלשוב עוד, כאלו, חס ושלום, אפס תקוה, חס ושלום. ועל זה קורא הפסוק: עד מתי תתחמקין - עד מתי תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך. הנה חדשה נבראת בארץ - שהנקבה תחזר אחר הזכרים וכו', הינו בחינת "נקבה תסובב גבר", שהוא בחינת שעושין מהתורות תפלות, כמבאר לעיל (באות כב), שזהו בחינת סכות, בחינת "והחזיקו" וכו' כנ"ל, שמכל דברי התורה והמצות בין מצות עשה בין מצות לא תעשה עושין מהם תפלות, כנ"ל. ועל־ידי דרך זה אין לך להתביש לשוב אלי תמיד, יהיה איך שיהיה, כי רחמי לא כלים, ובכל פעם תוכל לבוא בתפלה ותחנונים לבקשני שאקרבך מעתה, ובודאי יועילו דבריך סוף כל סוף.

כי דרך זה נמשך מבחינת גאלה האחרונה שאין לה הפסק שהיא בחינת מעיני הישועה, שדרך ישועה זאת אינו נפסק לעולם כנ"ל (באות כג), כי הוא דרך שדרכו בו אבותינו מעולם אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן ויוסף ודוד, וכל הצדיקים הקדמונים שעסקו בתפלה והתבודדות הרבה להתקרב להשם־יתברך, אך בתחלה לא היו יכולים עדין לזכות לזה בשלמות - לעשות מתורה תפלה, מחמת שעדין לא היה תורה בעולם, והכרחו לעסק בתפלה הרבה כל האבות עד משה, עד שזכה משה ברבוי תפלותיו, בחינת (תהלים צ, א): "תפלה למשה" להמשיך תורה, אבל עדין לא הגיע העת לחזר ולהכניס התורה לתוך התפלה ולכבש דרך זה בעולם לעשות מהתורות תפלות. ועל־כן הוה מה דהוה, שקלקלו הערב רב והחטיאו גם את ישראל וכו', עד שבא דוד המלך, עליו השלום, שהוא משלים את השבעה רועים, והוא היה שרש נשמת משיח, והוא התחיל לעורר זה הדרך לעשות מהתורות תפלות, שזהו בחינת תהלים וכו' כנ"ל, אבל עקר הגמר יהיה בימי משיח כנ"ל. ועל־כן על־ידי דרך זה לא נבוש ולא נכלם לעולם, כי איך שהוא נשוב להשם־יתברך, כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים קט, ד): תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה - אהבה זה בחינת התורה, בחינת "תורת חסד", וכמו שכתב רבנו ז"ל (סימן לג) על פסוק (שם מב, ט): "יומם יצוה ה' חסדו" - שכל מצות התורה הם בחינת אהבה וחסד וכו'. וזהו תחת אהבתי ישטנוני - שכל מה שאני זוכה לבחינת אהבה שהוא בחינת מצות התורה, כל מה שאני רוצה להתחיל לעסק באיזה תורה ומצוה, שהם בחינת אהבה וחסד. ישטנוני - שהם מתגרים ומשטינים בי ורוצים להפילי, חס ושלום, ואני איני יודע מה לעשות לנגדם, כי הם מתגרים בי מאד, על־כן כל עסקי תפלה, בחינת "ואני תפלה", דהינו שאני עושה מהתורה שהיא בחינת אהבה - אני עושה ממנה תפלה, ועל־ידי־זה אני מצפה לישועה עדין, שאזכה לשוב להשם־יתברך באמת, וכנ"ל.