# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/29/

וזה בחינת יעקב ולאה ורחל. רחל - זה בחינת תורה־שבעל־פה, (כמו שכתב רבנו ז"ל בסימן יב בהתורה 'תהלה לדוד'), לאה - זה בחינת תפלה, בחינת (בראשית כט, יז): "ועיני לאה רכות", שהיתה בוכה שלא תפל בחלקו של עשו (בבא־בתרא קכג.), בבחינת (ירמיה לא, ח): "בבכי יבאו ובתחנונים אובילם". יעקב זה בחינת כלליות התורה, בחינת (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", הינו בחינת תורה־שבכתב, כי תורה־שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת איש ואשה, בחינת יעקב ורחל, כידוע (עין זהר תרומה קסא:).

וכבר בארנו, שעקר התפלה שעושין מתורה הוא על־ידי תורה־שבעל־פה, שהיא בחינת חדושין דאוריתא הנמשכין משלש־עשרה מדות וכו', ששרשם שלשה עשר תקונא דיקנא קדישא, שעל־ידי־זה דיקא יודעין לעשות מהתורות תפלות, שהם בחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, וכנ"ל.

ועל־כן לאה ורחל כחדא חשיבי [וכמובא בזהר הקדוש (פנחס רמד:); ובכתבי האר"י (עין עץ־חיים, שער יד, פרק ח): שלאה ורחל כחדא חשיבי]. כי לפעמים נכללין בפרצוף אחד. ויעקב שהוא יסוד התורה, בחינת תורה־שבכתב, היה כל עבודתו ברחל, שהוא בחינת תורה־שבעל־פה. כי אין שלמות לתורה־שבכתב בלא תורה־שבעל־פה. ואי אפשר להוליד שום עבודה ומצות ומעשים טובים מתורה־שבכתב כי אם על־ידי תורה־שבעל־פה, כי מתורה־שבכתב אין יודעין שום מצוה בשלמות, כי כל מצות תפלין לא נאמרה כי אם בפסוק אחד (דברים ו, ח): "וקשרתם" וכו', ואין אנו יודעין אם התפלין של עור או של כסף וזהב, והיכן מקום הנחתן וקשירתן. וכן שאר דיני תפלין המרבים כלם אין אנו יודעין כי אם על־ידי תורה־שבעל־פה, וכן בשאר המצות (וכמבאר כל זה במקום אחר). ועל־כן היה כל עבודתו של יעקב ברחל.

אבל באמת אי אפשר לזכות לקיום התורה והמצות בשלמות שהם בחינת יעקב ורחל כי אם על־ידי תפלה ותחנונים וכנ"ל, שהם בחינת לאה כנ"ל. ומחמת שתורה ותפלה הם תלויים זה בזה, שאי אפשר לזכות לתורה כי אם על־ידי תפלה, ואי אפשר לזכות לתפלה כי אם על־ידי תורה, כי צריכין לעשות מהתורה תפלה, ועל־כן צריכין ללמד תורה כדי לידע על מה להתפלל ולעשות מהתורה תפלה, אבל גם לזכות ללמד תורה צריכין תפלה. וכמו שאנו מתפללין בכל יום: והאר עינינו בתורתך וכו', ותן בלבנו בינה וכו', ללמד וללמד וכו'. ומחמת זה אין יודעין מהיכן ההתחלה [וכמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן רעא)] שיש כמה דברים שאין יודעין ההתחלה.

ועל־כן אפלו יעקב אבינו, עליו השלום, לא היה יכל לעמד על הדבר, וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל, שהוא בחינת תורה־שבעל־פה, כי לכאורה נראה כך, שצריכין להתחיל מעסק התורה, וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת 'עלמא דאתכסיא'. ורחל היא בחינת 'עלמא דאתגליא' (זהר ויצא קנח.), הינו כי רחל, שהיא בחינת תורה־שבעל־פה, זה בחינת עלמא דאתגליא, כי מעלת חדושין דאוריתא הכל רואין, וחביב בעיני כל בני [באי] עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל, וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל, כי "החכמה תחיה" (קהלת ז, יב), והיא חשובה בעיני הכל וכמו שכתב רבנו בהתורה 'מי שיודע מארץ־ישראל' וכו' (בסימן מ בלקוטי תנינא). אבל לאה, שהיא בחינת תפלה, היא בחינת עלמא דאתכסיא, כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל, כי תפלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל. ועל־כן נאמר על התפלה, "כרם זלות" וכו' (תהלים יב, ט), ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה, ומאי ניהו? תפלה'.

וזה בחינת (בראשית כט, יז): "ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה ועיני לאה רכות" וכו'. כי יפי ההדור התורה־שבעל־פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל, והכל רצין אל המשנה, אבל "ועיני לאה רכות" - 'שהיתה בוכה תמיד שלא תפל בחלקו של עשו' (בראשית רבה ע, טז), שזהו בחינת התפלות שמתפללין להשם־יתברך להנצל מהיצר הרע וחילותיו, שהוא הסמ"ך מ"ם, שהוא שרו של עשו. וזה בחינת 'שהיתה בוכה שלא תפל בחלקו של עשו', והיתה בוכה כל־כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל, על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל־כך כמו לאה - שלא יפל בחלקו של הסמ"ך־מ"ם, חס ושלום, שהיא בחינת עשו (וכמבאר מזה במקום אחר). אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין, כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא, כי סוד התפלה גבה וסתום ונעלם מאד, ועל־כן אין בני אדם, אפלו הכשרים - רצין אחר זה כל כך. ואדרבא! בני אדם מזלזלים בה, כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם, שגבה ונשגב מאד, אבל בני אדם מזלזלין בה.

ואפלו יעקב לא היה יכל לעמד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דיקא, וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל (שם פסוק כג), כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה, כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי, ועל־כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל, וסבר שהטעה ורמה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל, אבל באמת הכל מאת ה' היתה, כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך, ובאמת הכל היה לטובה גדולה.

כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתביש (מגלה יג:), כי יעקב מסר הסימנים לרחל - זה בחינת הסימנים של התורה, בחינת (ירמיה לא, כ): "הציבי לך צינים", ודרשו רבותינו ז"ל (ערובין נד:): 'עשו סימנים לתורה', כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף, שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, וכל הסימנים הם בבחינת תורה־שבעל־פה, שהוא בחינת רחל, ששם כל המסורה והסימנים, אבל רחל, שהוא בחינת תורה־שבעל־פה - מסרה כל הסימנים לאחותה לאה, שהיא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב, שהוא כלל התורה, ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד, כי תורה־שבעל־פה ותפלה שניהם בחינה אחד, ושניהם מתחברים עם יעקב, שהוא יסוד כלל התורה, והכל כדי להוליד שנים־עשר שבטי־יה, שיש בהם ארבעים ותשע אותיות כנגד ארבעים ותשעה שערי תשובה, שזהו בחינת תהלים, שכל זה הוא בחינת שעושין מהתורות תפלות, כנ"ל (באות יג).

כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסק בזה ובזה, כמו בענין זה של תורה ותפלה, שאין יודעין מהיכן ההתחלה - צריכין להתחיל משניהם, דהינו לעסק בכל יום בשניהם, ללמד קצת היום ולעסק בתפלה קצת היום. ואזי אף־על־פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה, אף־על־פי־כן השם־יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו, ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על־ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר, ואז זוכה לידע סדר התפלה יותר, וכן בכל פעם, שכל אחד מחזיק את חברו, התפלה את התורה והתורה את התפלה.

וזה סוד מה שבתחלה, רחל שהיא התורה־שבעל־פה - מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה. ועל־כן עקר ההולדה על־ידי לאה שילדה ששה שבטים, כי עקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים, הם על־ידי התפלה, שהיא בחינת לאה עלמא דאתכסיא כנ"ל, וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:): "ויזכר אלהים את רחל" (בראשית ל, כב) - שמסרה סימנים לאחותה, הינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על־ידי התורה, שזהו העקר, כי לא המדרש הוא העקר וכו' (אבות א, יז). עקר ההולדה הוא רק על־ידי שמסרה הסימנים ללאה שהיא התפלה, הינו על־ידי שגם כל למוד התורה־שבעל־פה בחינת רחל, הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה, שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה, שהיא בחינת תפלה כנ"ל, כי עקר זכות הצדיקים השלמים שזוכין למצות ומעשים טובים ולהנצל מהיצר הרע וחילותיו העקר על־ידי תפלה - שמתפללין להשם־יתברך לזכות לקים את התורה. וכמו שכתב רבנו ז"ל (סימן קי תנינא), שכל הצדיקים לא זכו למדרגתם כי אם על־ידי התבודדות ותפלות וכו', כמבאר בשיחותיו הקדושים (שיחות הר"ן סימן קנד).