# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/3/

ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות, אך אף־על־פי־כן כל מה שאנו יכולין להבין מהם רמזים לעבודת השם־יתברך מה טוב ומה נעים, בפרט על־פי ההקדמות של רבנו ז"ל, שבכלל דבריו כל דברי קבלת האר"י ז"ל והזהר הקדוש וכו', כאשר נשמע מפיו הקדוש (חיי מוהר"ן סימן שסה), על־כן כל מה שנפרש דברי הכונות על־פי הקדמתו - הכל אמת וצדק, כי דבריו ז"ל הם כלליות גדול וכו' ואין כאן מקומו להאריך בזה כאן.

ונשוב אל הענין, כי מלכות הוא בחינת התפלה, שהיא בחינת מלכות דוד, שכל עסקנו לנסרה ולבנותה קומה שלמה בפני עצמה וליחדה עם זעיר־אנפין, כי בחינת זעיר־אנפין הוא התורה הקדושה, כמובן בכונות קריאת התורה (פרי־עץ־חיים, קריאת התורה, פרק א) ובשא ר מקומות. והתפלה היא בחינת מלכות דוד שדבוקה עם זעיר־אנפין אחור באחור, ועקר דביקותא אחור באחור היא בעת שיש שליטת החיצונים, שאז מתיראין שלא יתדבקו באחוריהם, על־כן הם דבוקים אחור באחור, כמבאר בכתבים בכמה מקומות (שם, ראש־השנה, פרק ד). וזה עבודת נו בראש־השנה וכו' להמתיק הדינים ולבטל אחיזת החיצונים שיניקתם מתקף הדינים, חס ושלום, כדי לנסר את המלכות שתהיה פרצוף שלם בפני־עצמה, ותתיחד בבחינת פנים בפנים.

הינו כי יש שני בחינות תפלות, יש תפלה שהוא למטה מהתורה והיא טפלה להתורה, ויש תפלה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש, וגם היא גבה מהתורה. כי יש תפלה שמתפללין על צרכיו, דהינו פרנסה ובנים וחיים ורפואה וכו', וזאת התפלה נקראת חיי שעה, והיא למטה מהתורה וטפלה להתורה, כי בודאי מי שמתפלל על צרכי גופו ואינו מתכון כלל בשביל התורה, רק הוא מתפלל שיתן לו השם־יתברך בני, חיי ומזוני וכו' להנאתו ולצרך גופו - זאת התפלה בודאי אינה חשובה לפני ה' יתברך, והיא בחינת תפלות רעות, שכתב רבנו ז"ל (סימן רט) שיש לכל אדם תפלות רעות והיא בחינת (ברכות סג.): 'גנבא אמחתרתא רחמנא קריה' [הגנב, על פי המחתרת, שחתר לגנב - קורא להקדוש־ברוך־הוא].

כי זה ידוע ונראה בחוש, שכל ימי חיינו הבל וריק, וימינו כצל עובר, ו"מה יתרון לאדם בכל עמלו" (קהלת א, ג), ו"אם יצבר כעפר כסף" וכו' (איוב כז, טז), "לא במותו יקח הכל" (תהלים מט, יח), 'ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובים ומרגליות' וכו' (אבות ו, י). ועל־כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמתי, למה לו חיים? ומה הנחת רוח להשם־יתברך מתפלתו שמתפלל שיתן לו השם־יתברך פרנסה וממון וכו' למלאות תאות בטנו, והשם־יתברך יודע ומבין, שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל, כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית - בודאי הפרנסה והעשירות שלו הוא בחינת (קהלת ה, יב): "עשר שמור לבעליו לרעתו", רחמנא־לצלן. נמצא, שהתפלה שהיא לצרך הגוף לבד בלי כונת קיום התורה היא בודאי אינה טובה כלל. ועל תפלות כאלו קורא תגר בזהר הקדוש (תקוני־זהר תקון ו', כב.): 'צווחין ככלבין הב הב, הב לן חיי, הב לן מזונא' וכו' [צועקים ככלבים, הב הב - תן לנו חיים, תן לנו מזונות].

ואין להשם־יתברך נחת מתפלה כזאת שהיא לצרכי הגוף, כי אם כשזה המתפלל מתכון בתפלתו בשביל קיום התורה, דהינו שמתפלל על בני, חיי ומזונא, וכל כונתו כדי שיזכה לעשות רצונו יתברך ולקים תורתו ומצותיו באמת. ואם כונתו באמת בשביל זה - בודאי יש להשם־יתברך נחת רוח מתפלה כזאת, אבל אף־על־פי־כן תפלה כזאת היא בודאי למטה מהתורה וטפלה להתורה, כי מאחר שהתפלה בשביל צרכי הגוף. נמצא, שהתפלה זאת בפני עצמה אינה כלום כנ"ל, כי למה לו הגוף וצרכיו והיום בכאן ומחר בקבר וכו' כנ"ל, ואין להתפלה הזאת שום חיות וקיום כי אם על־ידי התורה, דהינו מה שמתכון בתפלתו על צרכי הגוף בשביל קיום התורה. נמצא, שתפלה כזאת בודאי טפלה להתורה, כי העקר הוא התורה, רק הוא מתפלל על צרכי הגוף כדי שיוכל לקים את התורה ועל־כן בודאי תפלה כזאת היא טפלה להתורה ולמטה מהתורה.

ועל תפלה כזאת הקפידו רבותינו ז"ל שלא להאריך בה ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י.): 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה'. כי העקר הוא חיי עולם, שהוא התורה, אבל התפלה כזאת בשביל צרכי הגוף היא חיי שעה, רק שצריכין אותה בשביל חיי עולם בשביל התורה.

ועל־כן בודאי אין להניח העקר, שהוא חיי עולם, ולהאריך בהטפל, שהוא חיי שעה. ותפלה כזאת צריך שמירה גדולה שלא יתאחזו בה החיצונים, שלא תהיה בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות" חס ושלום, כי מאחר שמתפלל על צרכים הגשמיים של הגוף רק שכונתו בשביל התורה, בקל תוכל הסטרא־אחרא להתאחז בו להטות כונתו בשביל צרכי הגוף בעצמו, שאז תפלתו פסולה, כנ"ל. ועל־כן כשהתפלה, שהיא בחינת מלכות, הוא בבחינה זו, אזי היא בבחינת אחור באחור, שהיא דבוקה להתורה וטפלה אליה, כי אין לה פרצוף בפני עצמה, כי בלא התורה אין לה ענין כלל כנ"ל, וצריכה להיות בבחינת אחור באחור שלא יתאחזו החיצונים כנ"ל, כי תפלה כזו צריכה שמירה מהחיצונים מאד, מאחר שכל התפלה בשביל צרכי הגוף, רק שמכון בשביל קיום התורה, כנ"ל.