# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/33/

וזה בחינת יום טוב שאסורים בו כל המלאכות, כמו בשבת, לבד אכל נפש שמתר ביום טוב, כמו שאמרו במשנה (ביצה לו:): 'אין בין יום טוב לשבת אלא אכל נפש בלבד'. כי כל הימים טובים הם 'זכר ליציאת מצרים', שאז זכינו לקבל את התורה, על־ידי משה רבנו, עליו השלום, כמו שכתוב (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". כי עקר התכלית הוא תורה ותפלה, שבשביל זה נברא כל אדם.

וזה בחינת (קהלת יב, יג): סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם; את האלקים ירא - זה תפלה, שהוא בחינת יראה, בחינת (משלי לא, ל) "יראת ה' היא תתהלל", כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים (יד, כב). ואת מצותיו שמור - זה תורה. וסים: כי זה כל האדם - כי זה עקר הקיום והחיות והתכלית של כל אדם אשר בשבילו נבראו כל העולמות מראש ועד סוף, והכל בשביל התכלית הזה, שיזכה לעסק כל ימיו בתורה ותפלה, וילך מדרגא לדרגא עד מדרגה העליונה.

כי יש כמה וכמה בחינות ומדרגות בתורה ותפלה, כמבאר בהתורה "חותם בתוך חותם" (בסימן כב), עין שם, ואם היה האדם זוכה לזה בשלמות - היו מתבטלים כל היגיעות והטרחות של כל העסקים והמלאכות הכלולים בל"ט מלאכות, כי כל יגיעות הפרנסה שצריכין לעסק בעסקים ומלאכות, הכל נתהוה על־ידי חטא אדם־הראשון שנגזר עליו (בראשית ג, יז־יט): "בעצבון תאכלנה; בזעת אפיך תאכל לחם" וכו', על־ידי שפגם בעץ הדעת טוב ורע, שאז פגם בתורה ותפלה, כי הוא היה צריך אז לקים המצוה הזאת לבלי לאכל מעץ הדעת, שבזה היה כלול כל התורה, כידוע. וגם היה צריך אז להתפלל תפלתו לתקן כל העולם, כמובא בכתבים (ספר הגלגולים פרק יז). וכמבאר בפרוש רש"י על פסוק (בראשית ב, ה): "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו', ואדם אין לעבד את האדמה", ופרש רש"י: 'ובשלישי שכתוב "ותוצא הארץ", לא יצאו, על פתח קרקע עמדו עד יום ששי, ולמה? כי לא המטיר וכו', וכשבא אדם וכו' - התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים'. נמצא, שתקון כל הדברים לא היה אפשר להיות נגמר כי אם על־ידי תפלות אדם־הראשון, והוא היה צריך עדין להתפלל עוד לגמר תקון כל העולמות בשלמות, כמבאר בכתבים.

אבל הס"מ (הסמ"ך־מ"ם) התגבר עליו בתחבולותיו והסיתו עד שאכל מעץ הדעת, ולא היה יכל עוד להתפלל תפלתו שהיה צריך להתפלל לתקון העולמות, ועל־ידי־זה נתקלקלו כל העולמות עד אשר לא יגמר תקונם עד ביאת המשיח, כמובא (פרי־עץ־חיים, קריאת־שמע, פרק ג). ועל־ידי־זה נגזר יגיעת הפרנסה בחינת ל"ט מלאכות, בחינת "בעצבון תאכלנה" וכו'. נמצא, שעקר פגם הל"ט מלאכות נמשכין מפגם תורה ותפלה של אדם־הראשון. וגם עכשו כל אדם כפי מה שזוכה לעסק יותר בתורה ותפלה בשלמות יותר - כמו־כן דוחה ומבטל מעצמו זהמת הנחש, שהם טרדת הל"ט מלאכות. כי זוכה שתהיה מלאכתו נעשית על־ידי אחרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה:): 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על־ידי אחרים', ועל־כן לעתיד שיעסקו כל ישראל בתורה ותפלה, על־כן אז יתקים (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו'.