# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/35/

וזהו בחינת החלוק שבין שבת ליום טוב. שבשבת אסורים כל המלאכות שבעולם, וביום טוב מתר אכל נפש לבד, ושאר כל המלאכות אסורין כמו בשבת, כי שבת הוא בחינת גמר התקון בשלמות שאין שלמות אחריו, כי שבת היא בחינת עלמא דאתי (זהר בראשית מח.), שאז יהיה נגמר התקון בתכלית השלמות, ואז יתבטל הכל, ולא ישאר כי אם תורה ותפלה שיזכו הצדיקים לעתיד, כי אזי יתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה, שהיא בחינת סתרי תורה, שהם בחינת תפלה, כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן טו), כי אז יזכו להתכלית, שהוא לדעת ולהכיר אותו יתברך ולהודות ולהלל אותו יתברך, כמו שכתוב בהתורה "ימי חנכה" וכו' (בלקוטי תנינא סימן ב), שזהו בחינת תורה ותפלה, כי לדעת ולהכיר אותו יתברך זה בחינת תורה, שהוא עקר הדעת אותו יתברך ולהודות להלל זה בחינת תפלה. ועל־כן מחמת שבשבת נמשכת הקדשה של לעתיד, על־כן אז הוא תכלית העליה של תורה ותפלה, ועל־כן אז מתבטלין כל הל"ט מלאכות לגמרי, כי אז מתקים העולם רק על־ידי תורה ותפלה שנשלמין ועולין אז בתכלית העליה והשלמות, כי כל הל"ט מלאכות נתהוו רק מפגם חטא אדם־הראשון, שהוא בחינת פגם תורה ותפלה כנ"ל, אבל בשבת שאז הוא עלית התורה והתפלה בתכלית השלמות. על־כן כל המלאכות בטלין בו לגמרי, כי שבת הוא עקר התקון של חטא אדם־הראשון, בבחינת (זהר תרומה דף קלח.): 'שבת אגין עלוהי', כמו שמבאר במקום אחר.

אבל ימים טובים הם 'זכר ליציאת מצרים', שאז זכינו לקבל את התורה, כנ"ל. ובעת קבלת התורה לא זכינו עדין לברר ולתקן, כי אם בחינת תורה שקבלנו אז בסיני על־ידי משה רבנו, אבל בחינת עלית התפלה בתכלית לא נתברר אז עדין, עד שיבוא משיח. כי בכלליות העולם גאלה ראשונה וגאלה אחרונה הם בחינת תורה ותפלה, שהם בחינת משה ודוד כנ"ל, כי משה הוא התורה כנ"ל, ודוד הוא משיח, שהוא בחינת התפלה, שהוא תקן ויסד ספר תהלים שהם חמשה ספרים כנגד חמשה חמשי תורה, שהוא בחינה הנ"ל שהתחיל להמשיך התקון ולעשות מהתורה תפלה כנ"ל, על־כן ביום טוב יש עדין קצת מלאכות, שהם מלאכות אכל נפש שמתר ביום טוב.

כי כבר מבאר, שעל־ידי התורה היא התהוות והמשכת כל הדברים שבעולם, אבל גמר ציורם וירידתם לעולם בשלמות הוא על־ידי התפלה, כנ"ל. וזהו בחינת החלוק שבין שאר מלאכות למלאכת אכל נפש, כי "כל עמל האדם לפיהו" (קהלת ו, ז), כי כל היגיעות והמלאכות הם בשביל הפרנסה. ועקר הוא האכילה שהיא חיי־נפש, כמו שכתוב: "כל עמל האדם לפיהו". וגם כל המלאכות לא נגזרו כי אם בשביל פגם האכילה, דהינו מה שאכל מעץ הדעת וכו', כנ"ל. וכל המלאכות הרחוקים עדין מאכל נפש הם בבחינת התהוות והמשכת השפע, שזה נעשה על־ידי התורה, אבל גמר המלאכות שעושין בשביל האכל נפש בעצמו - זה בחינת גמר ציור השפע בשלמות להחיות נפש האדם ולקימו, שזהו נעשה על־ידי התפלה כנ"ל. למשל, כשאדם הולך בסחורה או עוסק איזה מלאכה כדי שירויח ממון, וכשזוכה להרויח עדין אינו יכול לאכל את הממון וצריך לקנות בעדו תבואה, וגם התבואה אינו יכול לאכל עד שיטחן אותה, וגם הקמח אינו ראוי לאכילה עד שיתקן אותו ויעשה ממנו פת או תבשיל, ואז דיקא ראוי לאכילה להחיות נפשו, וכל המלאכות שעסק בתחלה - הרחוקים מאכילה, עדין הם בחינת המשכת השפע, שזאת הבחינה נמשכת על־ידי התורה, כנ"ל, אבל מלאכת אכל נפש שגומר המאכל לאכילה להחיות נפשו - זה נמשך על־ידי בחינת תפלה שעל ידה הוא גמר ציור השפע בשלמות, כנ"ל.

ועל־כן בשבת שאז הוא גמר התקון בשלמות שיהיה לעתיד, בחינת תקון תורה ותפלה כנ"ל, על־כן אז כל המלאכות בטלים לגמרי, כנ"ל, אבל ביום טוב, שאז עקר התקון הוא רק בבחינת תורה, אבל תקון התפלה צריכין אנחנו עדין לעסק גם ביום טוב, כי אף־על־פי שקבלנו את התורה בשעת יציאת מצרים, שאז נתקדשו כל הימים טובים, אף־על־פי־כן עדין לא נתבררה ונתעלה התפלה עדין בשלמות. ועל־כן בני אדם מזלזלין בה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק "כרם זלת", אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה, ומאי ניהו? תפלה. כי שלמות עלית התפלה יהיה רק לעתיד כשיבוא משיח בן דוד שהוא "נעים זמירות ישראל" (שמואל ב' כג, א), כי עקר כלי זינו של משיח יהיה רק התפלה. ועל־כן נקרא משיח בחינת חטם, כמו שכתוב (איכה ד, כ): "רוח אפינו משיח ה'". בחינת (ישעיה מח, ט): "ותהלתי אחטם לך" וכו'. (כמו שכתב כל זה רבנו בסימן ב בהתורה "אמר אל הכהנים" ובשאר מקומות). ועכשו כל יגיעתנו לברר ולהעלות את התפלה.

ובאמת מחמת שאין התפלה עדין בשלמות, על־כן גם התורה אינה בתכלית השלמות, והיא מלבשת ב"כתנות עור" (בראשית ג, כא), שמשם משתלשל יניקת העץ הדעת. ומחמת זה יש בה שני בחינות, זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה וכו' (יומא עב:). ומחמת זה באמת רבים נכשלו ועברו על התורה. ועל־כן אנו צריכין להתיגע בכל דור ודור ובכל עת וזמן לברר את התורה והתפלה, כי תורה ותפלה שניהם אחד ותלויים זה בזה, וכנ"ל, ועל־כן צריכין לעשות מהתורה תפלה, וכנ"ל.

ועל־כן בימי החל שאז יש אחיזה לחיצונים, וצריכין יגיעה גדולה לברר ולהעלות את התורה והתפלה, על־כן יש אז יגיעת כל הל"ט מלאכות ששולטין בימי החל, מחמת שאז אין שלמות להתורה ותפלה, וצריכין יגיעה לבררם לבטל מהם אחיזת החיצונים. וכל זה שיש ברור צריכין מלאכות, כידוע בכונות ובדברי רבנו ז"ל, אבל בשבת, מחמת קדשת עצומו של יום - נתבטלין אחיזת החיצונים ועולין התורה והתפלה בשלמות, על־כן אז בטלין כל המלאכות כנ"ל, אבל ביום־טוב אין נמשכת הקדשה מעצומו של יום, כי אם בבחינת עלית התורה שזכינו לקבל אז כנ"ל, אבל התפלה צריכין עדין להעלותה על ידינו, רק שיש לנו כח להעלותה בשלמות יותר ובעליה יתרה מחמת תוספת קדשת יום־טוב, אבל אין מתבררת ועולה בשלמות עצמה כמו בשבת, על־כן יש אז עדין מלאכת אכל נפש, שהם המלאכות של גמר ציור השפע, שהם בבחינת תפלה, כי בחינת תפלה צריכה עדין ברור על ידינו גם ביום־טוב, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לומר הלל ביום טוב אבל לא בשבת, כי הלל זה בחינת כלליות תהלים, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים כו, ז): "לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" - 'זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבוא'. נמצא, שהלל הוא כלליות ההודאה והלל להשם־יתברך על כל הנסים לשעבר ולעתיד וכו', שזהו בחינת כלליות כל ספר תהלים שנתתקן על זה. ועל־כן ביום טוב אומרים הלל, שהוא בחינת כלליות ספר תהלים, שהוא בחינת עלית התפלה שעסק דוד, שזה צריכין אנחנו לעסק ביום טוב. כי מחמת קדשת יום טוב שאז יצאנו ממצרים וזכינו לקבל את התורה יש אז עליה גדולה להתורה, על־כן אז גם התפלה מאירה באור גדול ויש לנו כח להעלותה בעליות גדולות, ועל־כן אומרים אז הלל, בחינת כלליות תהלים, כי יש לנו כח עתה להעלות התפלה בעליה גדולה, כי תורה ותפלה תלויים זה בזה, וגם אז בשעת מתן תורה שהמשיך משה רבנו התורה בעולם, בודאי המשיך גם תקון התפלה, רק שעקר עלית התפלה היה על־ידי דוד שיסד ספר תהלים ויגמר בימי המשיח. ואז יהיה נשלם גם התורה בשלמות יותר, כי שניהם תלויים זה בזה, כנ"ל, רק שבכלליות העולם נקרא גאלה הראשונה בבחינת תורה, וגאלה האחרונה בבחינת תפלה, שהם בחינת משה ודוד כנ"ל. ועל־כן ביום טוב שצריכין עדין לברר ולהעלות את התפלה, על־כן יש בו מלאכת אכל נפש, וכנ"ל, אבל בשבת אין צריכין לומר הלל, כי אז עולה התפלה מעצמה מחמת קדשת עצומו של יום, כי אז נתתקן הכל כנ"ל, על־כן אז כל המלאכות אסורים, כנ"ל.