# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/36/

וזה שאיתא בכתבים (פרי־עץ־חיים, מקראי־קדש, פרק א) ב החלוקין שבין שבת ליום טוב, שבשבת מקבלין תוספת אור גדול ביותר בתוך לבושין, אבל ביום טוב תוספת האור קטן משבת. אבל הוא בלא לבושין; עין שם. כי מחמת שבשבת נמשך מלמעלה תוספת אור תורה ותפלה, כנ"ל, על־כן נמשך אור גדול מאד בתוך לבושין, אבל ביום טוב שהאור שלמעלה הוא רק בבחינת תורה, אבל בחינת תפלה עדין אנחנו צריכין להעלות על־ידי עבודתנו כנ"ל, על־כן האור בלא לבושין והוא מעט משבת, כי על־ידי תפלה יכולין לקבל האורות הגדולים והנוראים בתוך לבושין וצמצומים נפלאים.

כי עקר הלבושין נעשין ונגמרין על־ידי תפלה, שהוא בחינת הכלי והלבוש, לקבל על־ידי־זה כל האורות בבחינת (איוב כט, יד): "צדק לבשתי וילבשני" - 'צדק מלכותא קדישא' (תקוני זהר יז:), שהיא בחינת תפלה, בחינת (תהלים קט, ד): "ואני תפלה" שאמר דוד המלך, וכנ"ל, כי תפלה היא בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים ז, ט). ועל־ידי אמונה יכולין לקבל כל האורות, כי באמונה כלם יכולים להתלבש, כי בהדעת יש גבול כל אחד לפי דעתו שאסור לו לצאת חוץ מהגבול של דעתו, בחינת (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש'. ואי אפשר לגלות לו מה שהוא למעלה מגבול דעתו שלא יתקלקל דעתו לגמרי, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, כידוע (חובת הלבבות, שער אהבת ה', פרק ז), אבל אמונה היא כלי שעל ידה יכולין לקבל כל האורות הגבוהים וכל הסתרי תורה בדרך אמונה, אף־על־פי שהוא למעלה מדעתו.

וכן מובן בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות, שעל־ידי תפלה זוכין לקבל סתרי תורה, וכמו שכתוב בהתורה "חותם בתוך חותם" (סימן כב): שתפלה הוא בחינת נשמע, בחינת נסתר, בחינת תורת ה'. ומובן שם, שכל אחד צריך להתפלל הרבה להשם־יתברך שיזכה להשיג ולהבין התורה הנסתרת ממנו. ועל־ידי־זה זוכה אחר כך להשיגה שיהיה נעשית תורתו וכו', עין שם.

וזהו בעצמו בחינת מה שעושין מהתורה תפלה, אף־על־פי שלכאורה נראה שם להפך, כי שם מבאר, שצריכין לעשות מהתפלה תורה, וכאן אנו מדברים שצריכין לעשות מהתורה תפלה, אך באמת אינו סותר כלל, אדרבא, שם מבאר היטב זה הענין שצריכין לעשות מהתורה תפלה, ועל־ידי־זה בעצמו נעשה מהתפלה תורה. כי עקר מה שצריכין לעשות מהתורה תפלה כנ"ל הוא שצריכין לעשות מבחינת נסתר, בחינת תורת ה', שהוא בעצמו בחינת תפלה, בחינת נשמע, כמבאר בהתורה "חותם בתוך חותם" הנ"ל, צריכין לעשות מזה תפלה להתפלל להשם־יתברך שיזכה להשיג הנסתר. נמצא, שעושה מתורה תפלה, דהינו מתורת ה' מבחינת נסתר - עושה מזה תפלה. ועל־ידי־זה בעצמו נעשה אחר כך מתפלה תורה, הינו שנעשה מזה תורתו, דהינו שזוכה להשיגה, כנ"ל.

וזה בעצמו הענין לעשות מהתורה תפלה שהזהיר רבנו ז"ל הרבה כנ"ל, כי בודאי התורה והמצות שאדם זוכה כבר אליהם להשיגם ולקימם בשלמות כראוי, ודאי אינו צריך להתפלל על זה, מאחר שכבר זכה לזה, אך עקר מה שצריך לעשות מהתורה תפלה הוא להתפלל להשם־יתברך על התורה והמצות שעדין לא זכה להשיגם ולקימם - שיזכה להשיגם ולקימם כראוי, שזה בחינת סתרי תורה אצלו, לפי בחינתו ומדרגתו, ואפלו איש פשוט לגמרי שרחוק עדין מקיום המצות כפשוטן, וצריך להתפלל על זה ולעשות מהתורה תפלה, גם זה נקרא אצלו סתרי תורה - מאחר שרחוק עדין מקיומם נקרא 'נסתר' אצלו.

כי עקר התורה הוא הקיום, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה'. למשל, מי שלומד תורה שמדברת ממצות צדקה והוא רחוק מצדקה, ומתפלל להשם־יתברך שיזכה לתן צדקה, וכל זמן שאינו זוכה עדין לפעל בקשתו לקים מצות צדקה, אזי נקראת מצות צדקה אצלו בחינת נסתר, בחינת תורת ה', כי אין התורה נקראת תורתו כי אם כשזוכה לקימה, שזה עקר למוד התורה בשלמות ללמד על מנת לקים, וגם באמת מחמת שאינו מקים המצוה אין לו בה שום השגה כלל, והוא בחינת נסתר ממנו, ואחר כך כשזוכה לקימה על־ידי התפלה שהתפלל על זה, זה בחינת שעשה מהתורה תפלה, הינו מבחינת סתרי תורה לפי בחינתו, מחמת שלא זכה לקימה עשה מזה תפלה, כי סתרי תורה הם באמת בחינת תפלה כנ"ל, ועל־ידי־זה זכה אחר כך שנעשה מזה תורתו כנ"ל. וכן אפלו אחר כך כשזוכה לקים מצות צדקה, אבל אינו מקים אותה עדין בתכלית השלמות כראוי, אזי זאת הבחינה הרחוקה ממנו עדין, הוא בחינת נסתר אצלו. וצריך לעשות מתורה זאת תפלה, כי הוא בחינת תורת ה' אצלו, שהוא בחינת תפלה, על־כן צריך לעשות מזה תפלה - שיתפלל הרבה להשם־יתברך שיזכה לקימה בשלמות עד שזוכה לזה לקימה בשלמות ואז נעשה מהתפלה מבחינת תורת ה', בחינת נסתר, נעשה מזה תורתו. נמצא, מה שמבאר שם לעשות מהתפלה תורה ומה שמבאר כאן לעשות מהתורה תפלה, הכל אחד, וכנ"ל.

על כל פנים יוצא משם, שהנסתר, שהוא בחינת תורת ה', אצלו בחינת אור אין־סוף - הוא בחינת תפלה, שהוא בחינת בטול ודבקות לאין־סוף, עין שם, על־כן צריך להתפלל הרבה עד שיזכה להשיגו על־ידי התפלה וכו'. נמצא, שעל־ידי התפלה יכולין לקבל ולהשיג כל האורות הגבוהים גבה מעל גבה, עין שם בהתורה 'חותם בתוך חותם' הנ"ל ותבין.

ועל־כן בשבת, שתוספת האור עצמו של קדשת עצומו של יום הוא בחינת שלמות תורה ותפלה, על־כן מקבלין אור גבה ביותר על־ידי לבושין, אבל ביום טוב, שתוספת קדשת עצומו של יום הוא רק בבחינת תורה, על־כן אין מקבלין אור גבה כל כך והוא בלא לבושין, כי עקר הלבושין והכלים נגמרים על־ידי תפלה, כנ"ל.

ועל־כן שבת בחינת אמונה, בחינת תפלה, בחינת מלכות דקדשה נקרא 'כלה', כידוע, וכמו שאומרים בשבת: בואי כלה וכו', כי כלה על שם שכלולה מהכל, כמו שאיתא בזהר הקדוש (אמור צו:) ובכתבים (פרי־עץ־חיים, הנהגת הלמוד). כי אמונה תפלה, שהוא בחינת קדשת שבת, כלול מכל האורות שבעולם, כי כל האורות שאי אפשר לקבל על־ידי שום דעת - יכולין לקבל על־ידי אמונה, בחינת תפלה, שהיא בחינת שבת, כנ"ל. השם־יתברך יזכנו לבוא לזה - לעסק כל ימינו בתורה ותפלה ולעשות מהתורה תפלה תמיד, עד שנזכה להשיגה ולקימה בשלמות שתהיה נעשית 'תורתנו', אמן ואמן.