# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/4/

אבל עקר התפלה השלמה היא - כשאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו בעצמו, דהינו שכל תפלותיו לזכות ליראת ה' ועבודתו יתברך, כמו שאמר דוד המלך, עליו השלום (תהלים כז, ד): "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וכו', וכמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן יד) על מאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עד.): 'ושקלית לסלתאי ואנחיה בכותא דרקיע' [ולקחתי את הסל שלי והנחתיו בחלונות הרקיע], עין שם. ותפלה כזאת אינה טפלה לתורה, אדרבא, תפלה כזאת היא עקר קיום התורה, מאחר שמבקש רק לקים את התורה, שזה עקר שלמות התורה, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה (אבות א, יז). וזה בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה' היא תתהלל", הינו התפלה, שהיא בחינת "אשת חיל", כשהוא בשביל יראת ה' - לזכות ליראתו יתברך - היא תתהלל, כי זה עקר שלמות התפלה, וזאת התפלה היא שוה עם התורה וגבה ממנה.

כי עקר הכונה בלמוד התורה הוא לקים את התורה, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א, יז). וזהו כונתו בתפלתו, שמבקש ליראה את ה' ולקים את התורה. נמצא, שהתורה והתפלה שניהם שוים בקומתם, ואף גם התפלה גבה יותר, בבחינת (משלי יב, ד): "אשת חיל עטרת בעלה", בחינת (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה יראת ה'", דהינו התפלה, שהיא בחינת "אשה יראת ה'", דהינו מה שמתפלל על היראה היא ראשית חכמה, כי הוא למעלה מהחכמה, שהיא התורה, כי תפלה כזאת היא עקר קיום התורה, כי עקר התורה הוא המעשה שזוכין על־ידי תפלה זאת, כי 'לא המדרש הוא העקר' וכו', כנ"ל.

כי הכל בידי שמים - שהוא התורה בחינת זעיר־אנפין שנקרא 'שמים', כידוע (עמק המלך יא, י) - חוץ מיראת שמים (ברכות לג.). אבל על־ידי תפלה יכולין לזכות ליראת שמים, שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך, עליו השלום, שכלו תפלות לזכות ליראת שמים ולעבודתו יתברך, כאשר יבאר לפנינו בעזר ה'.