# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/6/

וזה בחינת השנה והדורמיטא דאפיל על זעיר־אנפין שהוא התורה, ואחר כך נתעורר על־ידי השופר, שעל־ידי־זה ננסרת ונבנית קומת המלכות, כנ"ל בכונות. כי כשרוצין להמשיך זה הדרך בעולם לעשות מהתורות תפלות, צריכין לזה להמשיך חדושי אוריתא גבוהים מאד הנמשכין מבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה, שעל־ידי חדושין אלו נתגלין כל הדרכים והנתיבות של התורה, איך כל המצות והמדות קשורים ונאחזים זה בזה וזה בזה. כמו הרופא הממחה כשרוצה לרפאות איזה חולאת שבאדם, אי אפשר לידע מהות החולאת ורפואתו, כי אם כשבקי בחכמות הנתוח, דהינו שידע כל פרטי קומת האדם ותכונת כל איבריו וגידיו ועורקיו וכו' בשלמות, שידע היטב איך כל האיברים הפנימים והחיצונים ערוכים ומסדרים זה אצל זה, ותכונת פרקיהם וקשריהם וחבוריהם איך כל איבר ועצם וכו' מקשר ומחבר ומסדר זה בזה וזה בזה על־ידי קשרי הגידים והעורקים וכו'. ואיך הדמים רצים בהם, ושאר כל תכונת הגוף ומרחקי פרקיו וכו', הכלולים בחכמת הנתוח. ואז דיקא כשהרופא בקי בכל זה היטב, אז יכול לכנס להבין מהות החולאת ולעסק ברפואתו, כמו כן צדיקי הדור האמתיים העוסקים ברפואת חלי נפשות ישראל, אי אפשר להם לעסק ברפואתם כי אם כשיודעין מהות חלי הנפש, וזה על־ידי שיודעין בחינת תכונת קומת האדם העליון שהוא בחינת צלם אלקים, שהוא בחינת תכונת קומת התורה שנקראת אדם, כמו שכתוב (במדבר יט, יד): "זאת התורה אדם". כי התורה היא בחינת קומת אדם, כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, שהם בחינת רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, כידוע (מכות כג.). וכמו שהרמ"ח איברים והשס"ה גידים שבאדם ערוכים וקשורים ומסדרים זה בזה, וזה אצל זה וכו' וצריך הרופא להיות בקי בסדרם וחבוריהם היטב כנ"ל, כמו־כן צריכין לידע בבחינת קומת התורה סדר הקשר והחבור של כל רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא־תעשה וכל המדות ומצות דרבנן הכלולים בהם, לידע היטב איך הם ערוכים ומסדרים ומחברים ומקשרים זה בזה וזה בזה. ואז יכולים לידע סגלת כל מצוה ומצוה ומדה ומדה לאיזה רפואה היא מסגלת ביותר ואיך לרפאות חלי הנפש, ועין רמז מזה בהקדמה שניה לספר הא"ב ותבין מעט מזה.

ואז דיקא כשממשיכין חדושי תורה כאלו שיודעין על ידם בחינת תכונת קומת התורה כנ"ל, אז יכולין להמשיך זה הדרך לעשות מהתורות תפלות, כי על־ידי־זה דיקא מגלין סדר תפלה איך נזכה לפתח את לבנו ולשפך לבנו כמים נכח פני ה', ולרצות את בוראנו יתברך שיעמד בעזרנו וישיבנו אליו באמת.

כי עקר שלמות התפלה נמשכת מבחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, כי עקר התפלה הוא רחמים ותחנונים, ועל־כן עקר שלמותה נמשך מבחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, ושלש־עשרה מדות של רחמים הם בחינת שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן (עין זהר אחרי סב.), שעל ידם נמשכין כל חדושי אוריתא שדורשין את התורה ומחברין אותה ממקום למקום ומענין לענין - בכלל ובפרט ובקל וחמר וגזרה שוה וכו'. ואלו השלש־עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, כלם נמשכין מבחינת עתיק, מבחינת שלש־עשרה תקוני דיקנא, שהם בחינת תקוני עתיק, כידוע (זהר נשא קלא.).

והצדיקי אמת כפי מה שזוכין להמשיך חדושין דאוריתא משם על־ידי שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, כמו כן זוכין לפתח ולגלות ולהמשיך בחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, וכמו כן הם מגלין לנו סדר תפלה שכלולה בשלש־עשרה מדות של רחמים. וזה עקר בחינת שלמות התפלה שעושין מתורה, דהינו שמשלש־עשרה מדות התורה, שהם כלל התורה, עושין שלש־עשרה מדות של רחמים, שהם כלל התפלה כנ"ל.

אבל כל זה נעשה רק על־ידי הצדיקים שיודעין שרש של כל השלש־עשרה מדות התורה שהם כלל התורה, איך הם ערוכים ומסדרים בשרשם, איך כל עניני התורה ומצותיה ומדותיה ופרטיה ודקדוקיה ערוכים וסדורים וקשורים ומחברים ודבוקים זה בזה בקשרים נפלאים ובתבונה נפלאה ונוראה, כמו בקומת האדם שרואים נפלאות הבורא בתכונת קומתו ועריכות איבריו, ואיך הולכים גידים ודרכים מהראש עד עקב הרגל בדרכים נפלאים וכו', כמו כן הוא ממש בקומת התורה וכנ"ל, והצדיקים היודעים התורה בשרשה יודעים כל זה היטב. ואז דיקא יודעים לדרש את התורה בשלש־עשרה מדות, שהם כלל התורה, ואז יודעים להמשיך הדרך הקדוש הזה לעשות מהתורות תפלות, להמשיך משלש־עשרה מדות התורה שהם כלל התורה. בחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, שהם כלל התפלה שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה.