# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/65/9/

ובשביל זה תוקעין שופר בראש־השנה כדי להמשיך התורה בבחינת יראה, בבחינת תפלה, הינו לעשות מהתורה תפלה, שעל־ידי־זה זוכין לתשובה לקים את התורה כנ"ל, כי לוחות הראשונות נשתברו על־ידי חטא העגל. ואז עלה משה לרצות את ה' יתברך, ואז גלה לו השם־יתברך שלש־עשרה מדות של רחמים, כמו שכתוב שם בענין בפרשת כי תשא: "ויאמר אני אעביר כל טובי" וכו' (שמות לג, יט), "ויעבר ה' על פניו" וכו' (שם לד, ו). הינו מחמת שראה משה שנתן את התורה לישראל בהתגלות אלקות כזה ואף־על־פי־כן עברו על התורה ועשו מה שעשו, על־כן שאל לו יתברך דרכיו שיזכה לידע באיזה דרך יכניס בישראל קיום התורה שיזכו לקים את התורה. ואז גלה לו השם־יתברך שלש־עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שנמשכין מתליסר תקוני דיקנא, הינו בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל, הינו שגלה לו השם־יתברך שעל־ידי שלש־עשרה מדות של רחמים, שממשיכין משלש־עשרה מדות התורה, דהינו שעושין מהתורות תפלות, על־ידי־זה זוכין להכניס בישראל קיום התורה להשיבם כלם להשם־יתברך בתשובה שלמה, כנ"ל.

ועל־כן בראש־השנה, שהוא יום ראשון לעשרת־ימי־תשובה שנגמרין ביום־הכפורים, שהם עשרה ימים האחרונים מארבעים ימים האחרונים שבהם נתרצה השם־יתברך למשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי רבי אליעזר פרק מו), על־כן ממשיכין אז התקון הזה, דהינו שבונין אז קומת התפלה, דהינו שעוסקין להמשיך הדרך לעשות מתורות תפלות, שעל־ידי־זה עקר התקון כנ"ל, שזהו בחינת קול שופר שחוזרין וממשיכין קבלת התורה שנתנה בקול שופר, הינו שנמשכין אז מחין מבחינת 'עתיק', כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים, שופר, פרק א), הינו שממשיכין חדושי תורה כאלו שעל ידם נזכה להקים את התפלה שיהיה כל תפלותינו על היראה - לזכות לעשות רצונו יתברך ולעשות מהתורות תפלות, שעל־ידי־זה זוכין לתשובה ונתתקן הכל, וכנ"ל.