# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/66/1/

וזה בחינת ראש־חדש, בחינת מצות קדוש החדש, שהוא תקון פגימת הלבנה, כי כל התקונים הנ"ל כלם הם בבחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה, כי תקון האמונה זה עקר בחינת תקון פגימת הלבנה, שהיא (בראשית א, טז): "המאור הקטן לממשלת הלילה", שאז עקר גדול האמונה בבחינת (תהלים צב, ג) "ואמונתך בלילות", כמו שכתוב שם, כדי שבבקר תתגדל בשלמות בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים" וכו'. כי אמונה בחינת מלכות (זהר ויקרא טז:), היא בחינת לבנה (שם, בראשית טז:), שהוא אספקלריא דלא נהרא מגרמיה (שם, ויחי רלח.) (מראה שאינה מאירה מעצמה), שזהו בחינת אמונה, שהוא דיקא במה שאין השכל משיג, רק שסומכין על אבותינו וצדיקי אמת כמו שקבלנו מהם, שזה בחינת לבנה שאין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש, שהוא בחינת אור הצדיק, כמו שכתוב (קהלת א, ה): "וזרח השמש ובא השמש", ודרשו רבותינו ז"ל (יומא לח:): 'עד שלא שקעה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל' וכו'.

ועקר תקון האמונה, שהוא בחינת תקון פגימת הלבנה, הוא על־ידי צעקת הלב ממעמקים וכו', ועל־כן נקבע ראש־חדש לכפרה, כמו שכתוב: 'זמן כפרה לכל תולדותם' וכו', כי אז הוא שרש התשובה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל במקום אחר (בהתורה "משפטים" בסימן י), ועקר התשובה על־ידי צעקת הלב להשם־יתברך, ועל־כן נוהגין לעשות 'יום־כפור קטן' בערב ראש־חדש, וצועקין מאד מעמק הלב להשם־יתברך. וכן נוהגין לילך ולנסע על קברי צדיקים בערב ראש־חדש ולהתפלל ולצעק שם מעמק הלב, כי עקר תקון ראש־חדש, שהוא בחינת תקון פגימת הלבנה, נעשה על־ידי צעקת הלב, כנ"ל.

ועל־כן עקר קביעת החדשים היה על־ידי גדולי החכמים, שהם איש תבונות הנ"ל, שעל ידם דיקא יכולין לחתר המים עמקים הנ"ל, שעל־ידי־זה גדלה האמונה, שהוא בחינת תקון פגימת הלבנה כנ"ל, וזה בחינת (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", ואמרו רבותינו ז"ל (שבת עה.): זה חשבון תקופות ומזלות, דהינו לקבע חדשים וכו', כי עקר קביעת ראש־חדש, שהוא בחינת תקון פגימת הלבנה, הוא על־ידי איש תבונות, בחינת "כי היא חכמתכם ובינתכם", בחינת "רק עם חכם ונבון", שעל־ידי־זה דיקא זוכין לחתר העצות עמקות הנ"ל, שמהם גדלה האמונה, שהיא תקון פגימת הלבנה כנ"ל, דהינו שיתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מעוט ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכו' (ישעיה ל, כו), דהינו שתתמלא ותשלם האמונה בשלמות בלי שום פגם ומעוט כלל, רק תהיה כאור החמה, דהינו שיהיה חזק באמונתו, שהיא בחינת לבנה, שהיא במה שאין השכל משיג ומבין יהיה חזק בו כל כך, ויאיר בשכלו כאלו הוא רואה ומבין בשכלו ממש, שזה עקר שלמות האמונה שיהיה דומה לו כאלו רואה בעיניו ממש, שזה בחינת אור הלבנה כאור החמה, כנ"ל.