# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/66/15/

ועל־כן בשבועות מביאין שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז הוא יום החמשים, יום קבלת התורה, שאז עקר תקון המשפט, שהוא כלל התורה, שהוא חקים ומשפטים טובים, ואז מאיר הארת שער החמשים, ששם עקר השגת דרכי ה', שהוא צדיק וטוב לו וכו', שהוא עקר תקון המשפט, על־כן אז מקריבין שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז עקר תקון החמץ על־ידי גדל תקון המשפט שנמשך אז, כנ"ל.

וזה שקורין רות בשבועות (ארח־חיים, סימן תצ, סעיף ט), שמתחיל (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים, שהוא פגם המשפט, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא טו:): 'ששפטו את שופטיהם'. ומסימת בלדת דוד, שהוא משיח, שהוא עקר תקון המשפט, בבחינת (תהלים עב, א): "משפטיך למלך תן" (וכמבאר לעיל באות ו). כי רות היתה גירת צדקת שהיא צריכה תקון המשפט ביותר, כנ"ל (באות יג). וזה בחינת מה שנתרחקה ערפה ושבה לביתה ורות דבקה בה, כי זה עקר התקון שנתרחקה מי שצריכין לרחקה, שהיא בחינת טפת עשו וישמעאל, כדי שלא תקלקל את המשפט, כמבאר בהתורה הנ"ל, (עין שם היטב). ורות דבקה בה ונתגירה באמת וזכתה שיצא ממנה דוד משיח, שהוא עקר המשפט, שזה עקר תכלית שלמות תקון הגרים כמובן שם בהתורה הנ"ל, (עין שם היטב). ועל־כן תקן יתרו דיקא פרשת המשפטים, כי תקון הגרים הוא על־ידי תקון המשפט כנ"ל. וכמו שמבאר על פסוק, "וירא את הקיני", שהוא יתרו וכו', עין שם.