# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/66/18/

ועל־כן בפסח, שאז עדין לא זכו לתקון המשפט, ועל־כן אסור החמץ כנ"ל (באות יד), על־כן צריכים לאכל אז מצה, כי מצה זה בחינת אכילת מן, שהוא מאכל המלאכים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לח.): 'עגה', דהינו מצה 'שהוציאו ישראל ממצרים, טעמו בהם טעם מן', הינו שאנו נזונים אז בבחינת מזונא דלעלא, שהוא מזון המלאכים, בבחינת (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש", כי אסור לנו לאכל החמץ מחמת שעדין לא זכינו לבחינת תקון המשפט, כנ"ל, על־כן כל אכילתנו הוא רק מצה, שהוא מאכל המלאכים שנזונים שלא במשפט רק בחסד חנם. כי עקר בחינת המשפט בשרשו נמשך רק בשביל האדם הבעל בחירה שהכל נברא בשבילו, בשביל המשפט דיקא, דהינו כדי שלא יאכל בחנם, שהוא נהמא דכסופא, רק ירד לזה העולם ויהיה לו בחירה ונסיון גדול, כדי שיזכה לאכל בשכרו במשפט וכנ"ל (באות יא), אבל המלאכים שאין להם בחירה כל מאכלם ופרנסתם, דהינו השפעת חיותם מקבלים בחסד חנם לבד.

ועל־כן בפסח שהיתה הגאלה בבחינת אתערותא דלעלא, כידוע, כי לא זכו עדין לבחינת תקון המשפט כנ"ל, על־כן חמל השם־יתברך ואסר עלינו החמץ כדי שלא יתחמץ לבבנו על ידו, חס ושלום, כי החמץ אי אפשר לאכלו כי אם על־ידי תקון המשפט כנ"ל, רק צוה עלינו לאכל מצה, שהוא בחינת מאכל העליון של המלאכים, להורות, שאנו נזונין עכשו בחסד לבד כמו המלאכים שאין להם בחירה, שהם נזונין שלא במשפט, רק בחסד לבד, כנ"ל. וזהו באמת נפלאות חסדיו שעושה עמנו לפנים משורת הדין, שבעת שאין לנו זכות לקבל הפרנסה במשפט הוא זן אותנו בחסדו ורחמיו יתברך לבד כמו המלאכים, כנ"ל.

וזהו בחינת (בראשית רבה יב, טו): 'בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין', מאחר שהכל נברא בשביל הבחירה שעקרה בשביל שיקבל שכרו בדין ובמשפט, כנ"ל, אך 'ראה שאין העולם מתקים עמד והקדים מדת הרחמים' וכו', הינו בעת שאין זוכים על־פי משפט - הוא זן ומפרנס אותנו ברחמים, כמו המלאכים שאין להם בחירה ונזונים ברחמים לבד.

ועל־כן נקראת המצה (דברים טז, ג): "לחם עני" (פסחים לו.), בחינת עניות, בחינת נהמא דכסופא - שמקבלים הפרנסה עתה שלא במשפט, רק כמו עני דלית לה מגרמיה כלום (זהר וישלח קסח:), רק נזון בחסד מה שמשפיעים לו בחנם, כמו המלאכים בחינת (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש", כנ"ל.

וזה שכתוב בזהר הקדוש (תצוה קפג:): שמצה היא אסותא [רפואה], וכשאוכלים אותה בשבעת ימי הפסח - יכולים לאכל אחר־כך מה שירצה, הינו כי בזה בעצמו שאנו אוכלים מצה בפסח אנו מקבלים רפואת נפשנו, כי על־ידי אכילת מצה אנו מתקנים הדעת, שנדע תמיד, אפלו כשנאכל חמץ אחר הפסח - שהשם־יתברך רב חסד ומרבה להטיב ואין עול במשפטו, חס ושלום, אף־על־פי שפרנסתנו דחוקה לפעמים, כי אדרבה! מעט הפרנסה שנותן לנו - הכל הוא בחסד וברחמים לבד, כי קלקלנו את מעשינו וקפחנו את פרנסתנו (קדושין פב.). וכל פרנסתנו הוא רק בחסד חנם לבד. וזה עקר בחינת תקון המשפט - שלא להרהר אחר משפטיו יתברך כנ"ל. וזה מקבלים על־ידי אכילת מצה שבעת ימי הפסח, שהוא בחינת מאכל המלאכים, בחינת מן, שעל־ידי־זה אנו מתקנים דעתנו, שאפלו כשנאכל אחר כך החמץ - לא יתחמץ לבבנו לעולם, רק נדע תמיד כי ישר משפטיו, כי כל פרנסתנו תמיד הוא רק בחינת מן לבד. וזהו בחינת (מכילתא בשלח, יז): 'לא נתנה התורה רק לאוכלי המן', שצריכין לידע, שתמיד האכילה והפרנסה שלנו הוא רק בבחינת מן, שהוא מאכל המלאכים שנזונים בחסד, כנ"ל.

נמצא, שבפסח שאז עדין לא נתתקן המשפט, ועל־כן אסור החמץ וצריכים לאכל מצה כנ"ל, אבל על־ידי־זה בעצמו שנזהרין מחמץ בפסח ואוכלים מצה, על־ידי־זה נתתקן דעתנו באלו השבעה ימי הפסח, וזוכין לבחינת תקון המשפט, שהוא בחינת קריעת ים־סוף, כי זוכין לידע שתמיד הפרנסה בחסד, שזהו עקר בחינת תקון המשפט כנ"ל, כי עקר תקון המשפט הוא על־ידי שאין מהרהרים אחר משפטו יתברך כלל, ויודעין כי צדיק ה' והכל בחסד וברחמים, וכנ"ל.