# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/66/8/

וכשמעלין האמונה הנפולה נעשין גרים וכו', והם מזיקין לישראל שנעשין על־ידי־זה מפרסמים של שקר וכו', שהם מכניסין נאוף בעולם וכו', וצריכין כח המגני ארץ שהם מעלין מ"החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה, שהוא בחינת תפלין וכו', בחינת שבעה רועים וכו'. ואז זוכין לבחינת חלום על־ידי מלאך וכו', שזה בחינת (דניאל ז, ט): "ושער ראשה כעמר נקא" וכו' (ושער־ראשו כצמר נקי), ועל־ידי־זה נעשין אמרות טהורות - להחיות כל הנפשות שנפלו בשבעה משיבי טעם וכו' (משלי כו, טז), בבחינת (תהלים יב, ז): "אמרות ה' אמרות טהרות וכו' מזקק שבעתים" וכו' - וכל זה הוא גם־כן בחינת ספירת־העמר, שאז עוסקין לטהר עצמנו מזהמת מצרים (עין זהר אמור יז.), שהוא בחינת פגם הברית, כידוע (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות, פרק א) - לזכות להמשיך המחין קדושים, שהם בחינת תפלין, שנמשכין המחין בבחינת שערות, בבחינת 'ושער ראשה כעמר נקא', בחינת עמר שעורים. ועל־כן נזהרין אז לגלח השערות (שם ספירת־העמר, פרק ז), ועל־כן שבועות חל תמיד בהשבוע של פרשת נשא, שכתוב בו פרשת נזיר ששערו קדש, שהכל נמשך מבחינת 'ושער ראשה כעמר נקא' כידוע. וזה בחינת אמרות טהורות הנ"ל, בחינת "מזקק שבעתים", שהוא שבע שבתות של ימי הספירה, שהם בחינת שבעתים, שבע פעמים שבע, שבהם ממשיכין אמרות טהורות הנ"ל, כדי להחיות ולהקים ולהעלות כל הנפשות הנפולות כדי לקרבם כלם אל התורה שאנו צריכים לקבל בשבועות.