# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/13/

ועל־כן נקבע חנכה בסוף חדש כסלו, ובראש־חדש, ותחלת חדש טבת - מה שלא מצינו בשום יום טוב, כי אז הוא בחינת תקון פגימת הלבנה - שעקר תקונה כשמתמעטת בתכלית המעוט בסוף החדש וחוזרת ומתמלאת בראש־חדש, כידוע, ועל־כן נקבע חנכה בכסלו, כי עקר קביעת השנה תלוי בחשון וכסלו, כידוע לבקיאים בחשבון הלוחות. נמצא, כשיוצא כסלו ונכנס ראש־חדש טבת ויודעים קביעתם - כבר נשלם הקביעות של השנה, כי אחר כך מתנהגים כל החדשים כסדר, אחד מלא ואחד חסר, ועל־כן מחמת שעקר תקון קביעות השנה שנמשך מסוד העבור, שהוא בחינת קדשת ראש־חדש, נמשך על־ידי תקון אמונת חכמים שנתתקן בחנכה כנ"ל, על־כן סבב השם־יתברך שיהיה נקבע חנכה בכסלו וטבת, שאז עקר קביעות השנה, כנ"ל.

ואגב אמרתי לרשם מה שהאיר ה' בלבי על ענין קביעות השנה, שלפעמים היא חסרה, כשחשון וכסלו הם חסרים, ולפעמים מלאים, ולפעמים כסדרן כידוע, כמבאר בשלחן ערוך (ארח חיים סימן תכח), ובפרט בפרי חדש (שם). וזהו מרמז בפסוק (דברים ד, ו): "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו', ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת עה.) על סוד העבור. וזהו 'חכ"ם' ראשי תבות ח' סרים מ' לאים כ' סדרן, כי זה כלל חשבון עבור שנים וקביעות חדשים, שעל זה נאמר: "כי היא חכמתכם וכו' רק עם חכם" וכו', וכנ"ל.