# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/16/

כי עקר חנוך המשכן הוא בחינת להשלים את התורה, בחינת לוחות האבן שעמדו בארון, שמשם כל קדשת המשכן והבית־המקדש, שבשביל זה חנכו אותו כדי לתקן פגם הערב רב שעשו את העגל, על־ידי שפגמו באמונת חכמים, כי לא האמינו במשה רבנו ואהרן וכו', ועל־ידי־זה נשתברו הלוחות, ועכשו שנבנה המשכן בשביל תקון זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות־רבה מח, ה), על־כן חנכו אותו בעצת בני יששכר שבקיאים בסוד העבור, שזהו בחינת תקון אמונת חכמים, כדי להמשיך על־ידי הקרבנות אלו בחינת תקון רבוי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה שתהיה בבחינת לוחות האבן בשלמות, לתקן פגם שבירת הלוחות, כי בהמשכן קבל משה רבנו את התורה, כמו שפרש רש"י (שמות לג, יא): שמיום שנקבע האהל מועד לא נדבר עמו אלא משם, וזה היה כל עקר קדשת האהל מועד עם הקרבנות שהקריבו שם, הכל בשביל לכפר על ישראל ולזכותם לתשובה על פגם אמונת חכמים, שמשם היה כל חטא העגל, כנ"ל. ובשביל זה חנכו אותו השנים־עשר נשיאים בקרבנות אלו בעצת נתנאל שהיה בקי בסוד העבור, כנ"ל (באות יד), על־כן קורין כל זאת בחנכה, כי אז צריכין להכניע הכפירות בחכמים אמתיים, על־ידי בחינת חכמות יון, ולהמשיך תקון אמונת חכמים על־ידי גדל אור התורה שמאיר על־ידי רבוי ספריהם הקדושים וכנ"ל.