# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/17/

והנה מבאר מכל הנ"ל, שעל־ידי תקון אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נתרבין הספרים הקדושים, שעל־ידי־זה נתתקנין כל התקונים הנ"ל הנזכרין בהתורה הנ"ל, עד שזוכין לסוד העבור, על־ידי־זה זוכין לעצות שלמות, שכל אחד יכול לתת עצה לנפשו בכל מקום אשר הוא שם, והעקר בקדשת יהדותו, שזה עקר תקון התשובה שיתגבר לשוב להשם־יתברך מכל המקום אשר הוא שם, אפלו אם נדמה לו שנתעה מאד מאד בעונותיו הרבים וכו', וכנ"ל. כי אין מקום בעולם שאין שם עצה ותקוה לצאת משם, רק שנעלם ממנו העצה על־ידי קלקוליו הרבים, אבל על־ידי אמונת חכמים, שעל־ידי זה נתרבין הספרים וזוכין לבחינת סוד העבור, על־ידי־זה יש עצה בכל מקום שבעולם וכו', כנ"ל.

ובשביל זה נקרא ראש־חדש על שם התחדשות, כי היצר הרע נקרא (קהלת ד, יג): "מלך זקן וכסיל", כי זה כלל ההתרחקות מהשם־יתברך, רחמנא־לצלן, של כל אחד ואחד מגדול ועד קטן העקר הוא על־ידי זקנה דסטרא־אחרא, מה שנדמה לכל אחד כאלו הכל מתנהג כסדר והוא כבר זקן בדרכיו וכו', ואי אפשר לו לשוב מהם, כמו שכתוב (איוב טו, כב): "לא יאמין שוב מני חשך". והכל על־ידי שמפיל עליו זקנה המלך זקן וכסיל, שהוא היצר הרע, כנ"ל. ועל־כן כל התקון על־ידי הצדיקים החכמים אמתיים המתחדשים כנשר וכו', בחינת (ישעיה מ, לא): "וקוי ה' יחליפו כח", וזהו בחינת רבוי הספרים של חכמי אמת, כי הספרים הקדושים מתחברים על־ידי חדושי תורתם שמחדשים בכל עת, וכל חדושי תורתם הוא לעובדא ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו', כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש, כאלו עדין לא התחילו שום התחלה בעבודת ה' ותורתו [וכמבאר הרבה מזה בדברינו], ויותר מזה שמענו ממנו פה אל פה, שאי אפשר לבאר כלל, כמה וכמה היה בעיניו בכל פעם כתינוק ממש שאינו יודע, ופעם אחת שמעתי ממנו בפרוש שאמר (חיי מוהר"ן סימן קפב): אני עתה "כגמל עלי אמו" (תהלים קלא, ב) וכו'. ועל־ידי שמתחדשים בכל עת ומשיגים גדלת הבורא יתברך בכל יום ובכל עת מחדש, ועל־ידי־זה מחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת, כי כל הספרים הקדושים הוא לבאר ולגלות גדלת התורה הקדושה, שהוא גדלת הבורא יתברך וגדלת קדשת ישראל, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד, כמו שאיתא בזהר הקדוש (אחרי עג.). על־כן על־ידי־זה הם משיגין וממשיכין חסדים חדשים בכל יום ובכל עת, שמשם עקר התקוה לזכות לתשובה כל הרחוקים מאד מאד, שכמעט כמעט אבדה תקותם, בפרט בגלות האחרון הארך והמר הזה, שעקר הוא גלות הנפש, וכמבאר ב'איכות' בהקנה 'אני הגבר', שמקונן שם ירמיהו הנביא בעד כלל ישראל. והעקר בעד אחרית הימים האלה, וצועק שם בעד כל אחד מישראל (איכה ג, א-ג): אני הגבר ראה עני וכו', אותי נהג וילך חשך ולא אור, אך בי ישב יהפך ידו כל היום וכו'.

ומי שמשים לב להרגיש צרות נפשו הנזופה הרחוקה מאביה שבשמים - יבין מאליו לפרש כל זה על עצמו, כי היצר הרע מניח כל העולם ואינו מתגרה אלא בישראל ובתלמידי חכמים ביותר וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.). שזהו בחינת אך בי ישוב יהפך ידו וכו'. וכן צעק דוד (תהלים לב, ד): כי יומם ולילה תכבד עלי ידך וכו', וכן הולך וצועק ירמיה: במחשכים הושיבני וכו' גדר בעדי ולא אצא וכו' וכו', עד שאומר: ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה', כי לפי הנראה לדעת האדם, כבר אבד נצחו ותוחלתו ותקותו, אך מחזק נפשו, ואומר (איכה ג, כא): זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכו' חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, ומאחר שחסדיו ורחמיו אינם תמים ואינם כלים לעולם, בודאי יש תקוה לחסדיו ורחמיו גם עתה, עתה אחר כל הקלקולים הרבים שקלקלנו כל אחד ואחד.

אך כל זה עדין אינו מספיק לנחם ולחזק את עצמו מרבוי התגברות מרירות פגמיו העצומים, אך עקר התקוה הוא מה שאומר אחר כך (ג, כג): חדשים לבקרים רבה אמונתך, ופרש רש"י: שהחסדים מתחדשים בכל בקר, ורק זה כל נחמתנו ותקותנו של כל אחד ואחד, מה שהשם־יתברך מחדש חסדים חדשים נפלאים בכל בקר, שעל ידם עקר חדוש מעשה בראשית שבכל יום, בחינת (ברכת יוצר): 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית'. וכל זה ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים הנ"ל המתחדשים בכל יום, ומתחילין מחדש בכל עת, והם ממשיכין עלינו חסדים חדשים בכל יום ובכל עת, ומבטלין הזקנה דסטרא־אחרא, שמשם כל כח היצר־הרע, כי כל תקותנו הוא על־ידי שאין יודעין כלל עד היכן חסדיו מגיעים, כי "לגדלתו אין חקר" (תהלים קמה, ג). ועקר גדלתו יתברך הוא חסדים, כי חסד נקרא 'גדלה' (זהר כי־תצא רעו:), וכמבאר מזה הרבה במקום אחר.

וכל זה בחינת קדשת ראש־חדש שנקרא ראש־חדש על שם ההתחדשות של ישראל, וכמו שאומרים בברכת הלבנה: וללבנה אמר שתתחדש וכו', שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'. ועל־כן שרש התשובה הוא ראש־חדש (כמו שמבאר בסימן י' חלק א). כי עקר התשובה על־ידי ההתחדשות כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיקים הגדולים המתחדשים בכל עת ומתחדשין בתורה, שעל־ידי־זה נתרבין הספרים הקדושים כנ"ל, כי רק הם יודעים סוד העבור לעבר שנים ולקבע חדשים, ולהמשיך קדשת ראש־חדש בזמנו ובעתו באפן שיזכו ישראל להתחדש על־ידי־זה ולשוב בתשובה שלמה, שזה העקר, על־כן עקר קדשת ראש־חדש הוא על־ידי רבוי הספרים, שהוא בחינת אמונת חכמים וכנ"ל, כי יש בזה סוד גדול, בחינת סוד העבור בענין ההתחדשות, והעקר שצריכין לידע ולהאמין שאין יודעין כלום ובכל יום ובכל עת נעשין חדשות לגמרי וכו', ועל־ידי־זה יש תקוה תמיד לכל בכח הצדיקים הנ"ל המתחדשים בכל עת, וכנ"ל.