# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/2/

כי מבאר בהתורה הנ"ל, ש על־ידי פגם אמונת חכמים אין יכולין להוציא המשפט לאור, שאין יכולין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומד שם וכו'. ועל־ידי־זה שפוגמין באמונת חכמים הראויים לסמיכה באמת ומסמיכין רבי שאינו הגון, על־ידי־זה נפגם כתב ידינו וכו', כי ידי הכתיבה מקבלין האור מידי הסמיכה וכו'. ועל־ידי־זה מגרשין ישראל ממקומם וכו', שהוא בחינת גרוש מארץ־ישראל, ועל־ידי־זה נלקח סוד העבור מאתנו וכו'. ועל־ידי־זה אין יכולין לתת עצה לנפשו בשום דבר, כי עצתו נחלקה לשתים וכו', עין שם קשר כל הדברים האלה היטב.

אך יש מים שמטהרין מכל זה, בחינת (יחזקאל לו, כה): "וזרקתי עליכם מים טהורים" וכו', ואלו המים נמשכין על־ידי התשובה שעושה על פגם אמונת חכמים שנתעורר לזה על־ידי המחלקת, בחינת מי מריבה וכו', שעל־ידי־זה נעשין ספרים הרבה, בחינת (קהלת יב, יב): "עשות ספרים הרבה אין קץ", כי כבר יש ספרים הרבה, ועוד עתידים להיות ספרים הרבה. וכלם מכרחים להעולם ואסור להלעיג על אחד מהם וכו'. ועל־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם, כי נכללים באבן שתיה בבחינת קדשי קדשים וכו'. וזה בחינת ראש־השנה שאז מתקבצין כל הנפשות להצדיק האמת ונכללין באהבה יחד וכו'. ועל־ידי־זה נעשה שמחה וכו'; עין שם כל זה היטב היטב: