# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/20/

ועל־כן ישראל מונין ללבנה ואמות העולם לחמה, כי חמה ולבנה הם בחינת תורה־שבכתב ותורה שבעל פה (זהר תרומה קלז:). וכל גדלת תורה־שבכתב אין יודעין כי אם על־ידי תורה־שבעל־פה, שזה בחינת אמונת חכמים, כי כל תורה־שבעל־פה הוא על־ידי אמונת חכמים, שאנו צריכין להאמין בהחכמים שנמסרה להם התורה בעל פה, ויודעים לדרש את התורה בשלש־עשרה מדות ולחדש בה ולחבר ספרים הרבה בכל עת, שכל זה הוא שלמות תורה־שבכתב, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, וכל כח קדשת ישראל להתגבר על היצר הרע הוא על־ידי אמונת חכמים, על־ידי בחינת תורה־שבעל־פה, שעל־ידי־זה עקר קיום התורה, ועל־כן ישראל מונין ללבנה, שהוא בחינת תורה־שבעל־פה, בחינת אמונת חכמים שמתחדשין בכל עת כמו הלבנה, כי "שמש ידע מבואו" (תהלים קד, יט), אבל "ירח לא ידע מבואו" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כה.), שזה בחינת קדשת הצדיקים שמשימים עצמם בכל פעם כאינו יודע, כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד.): 'אין התורה מתקימת אלא במשים עצמו כאינו יודע'. כי הם יודעים כי "לגדלתו אין חקר" וכו', וכנ"ל. ומשם כל כח קדשת ישראל לשוב להשם־יתברך, ועל־כן הם מונין ללבנה, אבל העכו"ם רוצים רק לידע מיד הכל על־פי חכמה ושכל כפשוטו, בלי אמונה בסודות התורה, על־כן מונין לחמה, שהוא בחינת תורה־שבכתב, אבל באמת גם בתורה־שבכתב אין יודעין כלל, מכל שכן שאין מקימין דבר ממנה כלל, כי אין שלמות לתורה־שבכתב כי אם על־ידי תורה־שבעל־פה, שהוא בחינת אמונת חכמים, בחינת רבוי הספרים הקדושים, וכנ"ל.