# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/23/

וזה שמברכין החדש בשבת שלפניו, כי שבת קביעא וקימא (פסחים קיז:), וכל קדשת ראש־חדש שבו תלויים כל המועדים שנמסר לישראל להחכמים לקדש החדש לפי דעתם כנ"ל, כל זה מקבלים רק מבחינת קדשת שבת שקביעא וקימא, שהוא בחינת משה, שהוא כלל התורה־שבכתב ובעל פה, כי כל תורה־שבעל־פה, שהם כל הספרים הקדושים שמגלים עצות לעבודת השם־יתברך כנ"ל, כלם כלולים בתורה־שבכתב, כי 'ליכא מידי דלא רמיזא באוריתא' (תענית ט.). וזה בחינת קדשת שבת שקביעא וקימא, בחינת משה (זהר־חדש יתרו), שהוא בחינת הצדיק הגדול שכבר זכה לקדשת שבת בשלמות, שמשם כל הקדשות וכל העצות הגלויות והנעלמות שבכל ספרי התורה הקדושה. ועל־כן מברכין החדש מקדם בשבת, כי כל קדשת ראש־חדש, שהוא סוד העבור, שהוא בחינת רבוי הספרים, על־ידי אמונת חכמים וכו' כנ"ל, נמשך משבת שקדשתה קביעא וקימא וכנ"ל.

ראשי פרקים להלכה הנ"ל על־פי התורה 'חדי רבי שמעון' הנ"ל, ובו הלכות יום טוב

וזה בחינת אכל נפש שמתר ביום טוב ואסור בשבת (ארח־חיים, סימן תצה, סעיף א).