# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/25/

אבל ביום טוב הוא 'מקרא קדש'. שקורין בחינת תורה־שבכתב ממקומה שתרד לבחינת תורה־שבעל־פה, על־כן יש אז עדין איזה ברור, על־כן צריכין מלאכת אכל נפש לברר מהפסלת הנ"ל.

כי יש ספרים קדושים מחדושי תורה שהם בחינת שבת, שאז תכלית היחוד בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה, הינו שתורה־שבעל־פה, שהוא מה שמחדשין החכמים הגדולים האמתיים הוא עולה עד שרש התורה־שבכתב שנתנה מפיו יתברך ונכללת שם בתכלית היחוד, הינו שהחדושים שמחדשים ומבארים ומפרשים את פסוקי התורה־שבכתב, הם כלולים ונעוצים ומחברים יחד בתכלית האחדות עם דבורי הפסוקים, כי הם מחדשים "דבר דבר על אפניו" (משלי כה, יא), שחדושיהם כלולים בתכלית האחדות בתוך פסוקי התורה וכו'. בבחינת (שיר השירים ה, טו): "שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז", וכמו שפרש רש"י שם.

אבל יש חדושי תורה־שבעל־פה שהם גם כן קדושים ואמתיים, אבל קשה לכונם היטב בתוך דבורי התורה רק ברמז ובדרך אסמכתא וכו'. וזהו בחינת קדשת יום טוב, שהקדש, בחינת שרש התורה־שבכתב צריך להוריד את עצמו ממקומו, ולהשתלשל ולהתלבש כדי שיוכל להתחבר עם החדושי תורה־שבעל־פה אלו. וזהו בחינת יום טוב בחינת מקרא קדש, כנ"ל, ומחדושי תורה כאלו אין יכולין לתקן העצה בתכלית השלמות, ואז יש עדין איזה ברור מפסלת הנ"ל, ואז יש עדין איזה מלאכות שהם מלאכת אכל נפש שסמוכים להאכילה, שצריכין לאפות ולבשל ביום טוב, שהם גמר תקון המאכל, כדי לברר המאכל מבחינת פסלת הנ"ל, שמשם פגם העצה, כי אז צריכים עדין ברורים בשביל תקון העצה, וכנ"ל.

ראשי פרקים מהלכה הנ"ל ובו ענין חנכה