# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/30/

וזה בחינת הפלגתא שבין בית שמאי ובית הלל בענין הדלקת נר חנכה (שבת כא:), שבית שמאי אומרים, פוחת והולך, ובית הלל אומרים, מוסיף והולך וכו', כי מובן מדברי אדמו"ר ז"ל, שעקר קדשת חנכה נמשך מהעבודה של ראש־השנה ויום כפור (כמו שכתוב בסימן ז בלקוטי תנינא), ומובא לעיל (באות יא), שכפי הסלח נא שפועלין ביום־כפור - כן זוכין לקדשת חנכה. וזה ידוע, שלפעל בקשת סלח נא ביום־הכפורים כראוי, העקר הוא על־ידי קדשת ראש־השנה, שאז ההתחלה, וביום־כפור הגמר והחתימה וכו'. ועקר קדשת ראש־השנה ויום כפור על־פי התורה הזאת הוא - שצריכין להמשיך אמונת חכמים על־ידי רבוי הספרים שזוכין על־ידי התשובה וכו', עד שתשלם התורה בבחינת "לחת אבן", בחינת אבן שתיה, קדשי קדשים, שזהו בחינת כניסת הכהן הגדול ביום־כפור לפני ולפנים לאבן שתיה וכו' (יומא נג:), בשביל לכפר עונות ישראל על־ידי הקטרת סמים דקה מן הדקה (כריתות ו:). ועל־ידי ההזאות של הפר והשעיר וכו', ומשם ממשיכין קדשת חנכה וכו'. והעקר הוא, שנזכה על־ידי כל התקונים של ראש־השנה ויום־כפור הנ"ל לעצה שלמה, וכנ"ל. וזה נמשך בסכות, בבחינת (תפלת ערבית): ופרס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך וכו' [כמו שמבאר במקום אחר (הלכות ראש־השנה, הלכה ו, הושענא־רבה, הלכה ב, ועוד), ומובא לעיל (באות י)].

וזה עקר קדשת חנכה עתה, שאנו צריכין להמשיך עלינו על־ידי הדלקת נר חנכה הקדוש - קדשת כל הספרים הקדושים שהם משלימין את התורה וכו', שזה בחינת קדשת יום־כפור כנ"ל, שעל־ידי־זה יהיו נמתקין כל הדינים שבעולם וכו', עד שנזכה כל אחד ואחד לעצה שלמה בכל מקום שהוא, בגשמיות ורוחניות באפן שיוכל למלט נפשו, כי על־ידי תקף הנס של חנכה, בגדל כח הצדיקים הגדולים המשיכו לנו אור כזה, עד שאנו יכולים להמשיך קדשת כל היחודים הכלולים בהדלקת נר דקדשה, שהוא בחינת נרות המנורה, נר שבת ויום טוב וכו', להמשיכם עד למטה מטה בתקף העשיה למטה מעשרה טפחים בימי החל ממש, שאז אין שום עליה לבחינת מלכות וכו', כמובן כל זה בכונות חנכה ומובא בדברינו. וכל זה זוכין כפי התשובה על פגם אמונת חכמים ביום־כפור וכו' כנ"ל.

נמצא, שעקר בחינת חנכה הוא לזכות לתקון העצה בשלמות, שזה העקר כנ"ל. ועל־כן הם שמונה ימי חנכה, שהם בחינת שמונה תקונין מחכמה־בינה־דעת עד נצח והוד, כי נצח והוד הם בחינת רגלין (תקוני זהר יז.), בחינת עצות [כמו שמובא במקום אחר (לקוטי מוהר"ן סימן כב)], כי שם עקר העצה. וזה עקר התקון - שיהיו נמשכין עצות טובות שלמות למטה בתקף העשיה בבחינת רגלין ששם אחיזת הקלפות, להציל ולהעלות הנשמות והניצוצות שנפלו לשם, להצילם מכל מיני קלפות הרבים והעצומים מאד שנתאחזו בהם בעונותיהם, השם־יתברך ירחם, שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים שעוסקין ביגיעות גדולות להחזיר בתשובה הגרועים והרחוקים מאד על־ידי עצותיהם העמקות מאד.