# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/35/

וזה בחינת קרבנות הנשיאים שהם בחינת תקון אמונת חכמים, שבזה תלוי תקון כל הבחינות המבארין בתורה "חדי רבי שמעון" הנ"ל. וזה קערת כסף - ופרש רש"י, שמרמז על שנותיו של אדם־הראשון שהיה תשע מאות ושלשים. שלשים ומאה משקלה - בחינת המאה ושלשים שנה וכו', כי אדם־הראשון פגם באמונת חכמים, כי לא האמין בעצמו שזהו גם כן פגם אמונת חכמים [כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וכמבאר מזה במקום אחר באריכות]. כי אדם־הראשון היה כלול מכל נשמות הצדיקים שכלם יצאו ממנו, וכשעבר על הצווי שצוהו השם־יתברך כפי מה שהיה מבין אמתת הפרוש של המצוה הזאת, ונטה אחר עצת הנחש בעצת אשתו, מזה נמשך פגם אמונת חכמים שהיו כלולים בו כל הדורות, ומזה נתהוה פגם מחלקת קין והבל, שהוא בחינת כל המחלקת על הצדיקים שבכל הדורות, כי ממחלקת קין על הבל נמשך מחלקת קרח על משה, כמובא (שער־הגלגולים פרק לג), שזה בחינת כלל המחלקת שעל הצדיק האמת שבכל דור. כי בכל מחלקת יש בו ניצוצי מחלקת קרח דתן ואבירם, כמובא (שער־הגלגולים פרק לה; ועין ילקוט ראובני, קרח). ועל־כן מחמת שפגם אדם־הראשון באמונת חכמים, שזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, על־ידי־זה נפגמה האכילה ונגזר "בעצבון תאכלנה... בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יז-יט), שמשם נמשך פסלת המאכל, עד שנעשה פסלת גמור שהוא הענש של המלעיג על דברי חכמים שנדון בצואה רותחת (ערובין כא:), שמשם באים העשנים סרוחים ומבלבלים את המח. וכל זה נמשך מהפסלת שנאחז בכל המאכלים על־ידי חטא אדם־הראשון, כנ"ל.

ועל־כן הביאו קערת כסף שלשים ומאה משקלה ומזרק אחד כסף שניהם מלאים סלת למנחה; סלת למנחה - זה בחינת תקון המאכלים שעקרה הלחם, ועל־ידי סלת למנחה תקנו פגם המאכלים. ועל־כן מרמז בקערת כסף שנותיו של אדם־הראשון לתקן פגמו. וכן שלשים ומאה משקלה - כנגד המאה ושלשים שנה שהוליד וכו'. כי כל זה נמשך מפגם העשנים סרוחים שנמשכו על־ידי פגם אמונת חכמים, שהם מבלבלים המח, ואינו יכול להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו'. ועקר העצה ומשפטי הנהגות ישרות צריכין בענין זה שהיא שמירת הברית - שצריכין לשמר את המחשבה מאד מאד, ועל־ידי העשנים סרוחים לא היה יכל להוציא עצמו מזה, אף־על־פי שעשה אז תשובה גדולה ופרש מאשתו, אבל מאנס המקרות לא נצול כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יח:), והכל על־ידי העשנים סרוחים הנ"ל.

וזה בחינת שלשים ומאה משקלה - משקלה, בחינת המתקלא, כי עקר המתקלא הוא בתאוה זאת [כמו שכתוב במקום אחר (סימן יט)]. ובודאי אדם־הראשון באלו המאה ושלשים שנה התגבר מאד לברר מחשבתו מהרהורים אלו, אבל אף־על־פי־כן לא נצול ממקרות מחמת העשנים סרוחים הנ"ל כנ"ל. ועל־כן הביאו קערת כסף שהוא כנגד שנותיו של אדם־הראשון וכו' - לתקן כל זה. ובזה המשיכו תקון לפגם המנהיגים של שקר, שלמודם מאלו המותרות שנסמכין לרבי שלא כדין, שזהו בחינת חטא קין שהתגבר על הבל בחנם והרגו, שמשם כל המחלקת של עכשו, כנ"ל.