# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/48/

וזה שספר יוסף חלומו (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים וכו', והנה תסבנה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי - כי האבות עסקו לתקן חטא אדם־הראשון שפגם באכילת עץ הדעת (ספר הלקוטים לך־לך יא), שעל־ידי־זה נמשכו פגם העשנים סרוחים כנ"ל (באות לה), ועל־כן עשו, שהוא זהמת הנחש, שפגם מאד באמונת חכמים, כי חלק על יעקב אבינו ובקש להרגו שהוא החכם האמת, על־כן פגם מאד באכילה, ואמר (בראשית כה, ל): "הלעיטני נא" וכו', שזהו בחינת פגם אכילה, בחינת פגם העשנים סרוחים, שנמשך על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. ויוסף שעסק בתורה ויעקב מסר לו כל חכמתו שקבל משם ועבר (בראשית רבה פד, ח), שזה בחינת שלמות התורה על־ידי רבוי הספרים כנ"ל, על־כן הראו לו בחלומו שזכה לתקון המאכלים, שזהו בחינת ותשתחון לאלמתי - כי האלמות הם עקר המאכלים שעקרם הוא הלחם. ועל־כן יוסף שזכה לעסק בתקון אמונת חכמים, על־כן אלמתו שהוא בחינת הלחם - עקר המאכלים - קמה וגם נצבה וכו'. כי נצול מפגם "בזעת אפיך תאכל לחם" וכו', רק זכה שאלמתו קמה וגם נצבה בתקפה, בחינת תקון המאכלים, שזה בחינת תקון העשנים הנ"ל, על־ידי תקון אמונת חכמים הנ"ל.