# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/50/

וזה בחינת חל המועד שאסור בקצת מלאכות ומתר בכמה מלאכות. ואמרו חכמינו ז"ל (חגיגה יח.) שדיני חל המועד נמסרו לחכמים שהם יעשו כרצונם להתיר איזה מלאכות ולאסר איזה מלאכות כפי שיראה בעיניהם. וכל עקר התר עשית מלאכה בחל המועד הוא בשביל דבר האבד, כמו שהתחיל התנא המשנה ראשונה דמסכת מועד קטן: משקין בית השלחין, שהוא בשביל דבר האבד. ובשביל זה נמסר הדבר רק לחכמים, כי דבר האבד מרמז על האבודים והנדחים בעונותיהם, שגם אותם צריכין לתקן, אבל כל תקונם הוא על־ידי החכמים האמתיים, ושיקימו דבריהם על כל אשר יאמרו כי הוא זה (שמות כב, ח). כי אף־על־פי שהכל צריכין לקים דברי חכמים, אבל אין שום מצוה שיהיה נמסר לחכמים לבד לעשות כפי דעתם כי אם דיני חל המועד. והעקר בשביל דבר האבד, שהם בחינת נפשות וניצוצות האבודים שאי אפשר להתתקן כי אם על־ידי החכמים כנ"ל, וזה סוד קדוש החדש שנמסר לחכמים, כנ"ל (באותיות א־ד). ועל־כן חל המועד וראש־חדש דיניהם שוים לענין קריאת התורה, שבראש־חדש קורין ארבעה ובחל המועד קורין ארבעה. כי הם בחינה אחד שנמסר רק לחכמים וכו', כנ"ל.

וזה מרמז המשנה: משקין בית השלחין במועד בין ממעין שיצא בתחלה ובין ממעין שלא יצא בתחלה - והכל בשביל דברים האבודים שהם בחינת האבודים והנדחים בעונותיהם, שכל תקונם הוא על־ידי בחינת הצדיק שיודע להשקותם גם כן, שזהו בחינת משקין בית השלחין - שנקרא 'שלחין' על שם "ושלח מים על פני חוצות" (, י) - זה בחינת הצדיקים הגדולים שיכולים להשקות גם אותם שהם מבחוץ לגמרי, בבחינת (משלי ה, טז): "יפוצו מעינתיך חוצה" - 'חוצה דיקא' (כמו שמבאר במקום אחר סימן יד לקוטי חלק א).

וזהו בין ממעין שיצא בתחלה בין ממעין שלא יצא בתחלה - הינו לא מבעיא שהם יכולים לשלח מים על פני חוצות, שהם מקום הרחוקים מאד - להודיעם גם כן מאלקותו יתברך, ולהוציאם ממקומות החיצונים מאד, ולא מבעיא שהם יכולין להשקותם ממעין שיצא מתחלה - שכבר היה מעין אלא שנתקלקל, ולא היו יכולים להשקות ממנו על־ידי רבוי קלקוליהם, אלא אפלו ממעין שלא יצא מתחלה - שלא היה שום מעין החכמה יוצא משם תחלה, אבל כשיאמין בצדיקים ויעשה ככל אשר יאמרו כי הוא זה - יכולים לתקנו גם כן. כי הצדיקים חותרים וחופרים מעינות חדשים תמיד, ועקר בשביל נפשות האבודים - לשלח להם מים על פני חוצות, אפלו אותן שהם מבחוץ לגמרי. וזה רמז התנא הקדוש בהתחלת מסכת מועד קטן: משקין בית השלחין - שהוא בשביל דבר האבד - בין ממעין שיצא בתחלה ובין ממעין שלא יצא בתחלה, וכנ"ל.

שיך לאות ל' ל"א

לענין הפלגתא של בית שמאי ובית הלל

כי בית שמאי סברי, שאין להתחיל כי אם עם זקנים וצדיקים עובדי ה' להאיר עליהם כל האור וכו'. כמו שנהגו כמה גדולים - שלא קבלו לישיבה כי אם צדיקים וכו', שזה דעת רבן גמליאל - 'כל תלמיד שאין תוכו כברו' וכו' (ברכות כח.), ואחר כך 'פוחת והולך', כי אחר כך פוחתין האור הגדול כדי שיוכלו להאיר גם בהפחותין וכו'. ובית הלל אומרים להפך, כי היה ענו מאד, ואמר, שהעקר הוא להתחיל מכל נקדה ונקדה טובה שיכולין וכו', ולהתחיל העקר מהקטנים ובני הנעורים וכו', בבחינת (תהלים ח, ג): "מפי עוללים וינקים" - המלכלכים וכו' (עין רש"י שם), "יסדת עז" וכו', שזהו בחינת התנוצצות משיח, שנאמר בו: "יחס על דל ואביון" (תהלים עב, יג); "עני ורכב על חמור" וכו' (זכריה ט, ט), כי הלל גיר גרים רחוקים מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, והשיב לכל אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במסכת שבת דף לא). עד כאן שיך לעיל