# נב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/52/

וזה בחינת (בראשית לב, ח|־ט): "ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן וכו', לשני מחנות וכו', והיה המחנה הנשאר לפליטה", שכשרואין שקשה להשיג העצה השלמה - צריכין להתנהג לפי חלקת העצה על כל פנים, באפן שעל כל פנים יהיה נשאר לו מחנה הנשאר לפליטה, ולא יהיה נאבד לגמרי, חס ושלום - שלא יאמר שילך ויתהנה וכו', רחמנא־לצלן, רק ישתדל שעל כל פנים ישאר מה שישאר וכו', הינו כשרואה אדם שהיצר הרע מתגבר עליו כמו שמתגבר, ונדמה לו שאין בכחו לעמד כנגדו כראוי, וכל מה שחושב עצות ותחבולות אינו עולה בידו כראוי, ומחמת זה עצתו חלוקה תמיד, אזי כל עצתו העקריית שיסמך על כח הצדיק האמת, שבאיזה דרך שילך - ימצא בו השם־יתברך כנ"ל, ולעת עתה יתנהג כפי חלקת העצה, שזה בחינת "ויחץ את העם וכו', והיה המחנה הנשאר לפליטה", הינו שיקבע בלבו: שאיך שיהיה, אף־על־פי־כן אני חזק שלא אהיה נסוג אחור לגמרי מה' יתברך, ולא איאש את עצמי לעולם, ולא אהיה, חס ושלום מהחסידים הנפולים שהם גרועים וכו', רחמנא־לצלן, כמו ששמענו מצדיקים, רק אני על משמרתי אעמד לחטף מה שאוכל למען "יהיה המחנה הנשאר לפליטה".

למשל, שהאדם חפץ שילמד הרבה ויתפלל וירבה בהתבודדות, ויהיה נקי מעתה מכל חטא והרהור וכו', ורואה שקשה עליו וכו', יהיה חזק בדעתו - ש על כל פנים מה שאוכל לחטף בחיי, אתיגע בכל כחי לחטף איזה טוב כל יום מימי חיי. ואם חס ושלום לא אוכל להתפלל כלל - אראה לדבר אחר כך איזה דבור של תחנה ובקשה וכו'. ואם ימנעני, חס ושלום גם מזה, מה לעשות? [כמו ששמעתי מפיו ז"ל], אף־על־פי־כן אלמד מעט או הרבה, ועל כל פנים אתגבר ברצונות חזקים להשם־יתברך, ואצעק על כל פנים: רבונו של עולם! הושיעה! וכיוצא בזה. ואם עצתי חלוקה אם לסע או לישב בביתי, ואיני יכול לתת עצה לנפשי, על כל פנים אני חזק בדעתי, שבין בביתי בין בדרך אחטף טוב מה שאוכל. וכן בשארי דברים שאי אפשר לפרטם. וכל זה בחינת "והיה המחנה הנשאר לפליטה".

וזה שפרש רש"י: 'בעל כרחו, כי אלחם עמו'. כי בזה אני חזק, שבעל כרחו יהיה מכרח להניחני, שיהיה נשאר לי על כל פנים מחנה הנשאר לפליטה, כי אלחם עמו על זה בכחו של הצדיק וכו'. וכמו שפרש רש"י שם: 'התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, ולתפלה, ולמלחמה'. לדורון - זה בחינת המנחה ששלח אליו. ובענין מלחמת היצר הרע הוא בחינת סוד שעיר המשתלח וסוד מים האחרונים, שהוא בחינת (זהר תרומה קנד:) סוד המנחה ששלח יעקב לעשו [כמובא בספרים (מגיד־מישרים פרשת וישלח)] שזהו בחינת 'דברה תורה כנגד יצר הרע' וכו' (קדושין כא:). 'לתפלה' - פרש רש"י: "אלקי אדוני אברהם" וכו' זה בחינת שיחה וצעקה להשם־יתברך שאני אצעק תמיד שיצילני בזכות אבותינו שהם הצדיקים האמתיים וכו'. למלחמה - "והיה המחנה הנשאר לפליטה", וכנ"ל.