# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/53/

וזה בחינת ש זמן הדלקת נר חנכה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא:). זמן יציאת הכוכבים זה בחינת תקון פגימת הלבנה, שהוא בחינת סוד העבור הנ"ל, כי הכוכבים הם בחינת תקון פגימת הלבנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה ו, ד): שנתן לה הכוכבים להפיס דעתה וכו'. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק - זה בחינת תקון העצה שזוכין על־ידי סוד העבור כנ"ל. כי 'רגל' בחינת עצות, בבחינת (שמות יא, ח): "העם אשר ברגלך" - 'ההולכים אחר עצתך' וכו' (רש"י שם) [כמו שמבאר במקום אחר (סימן יז וכד)], שזהו עקר בחינת תקון ה דלקת נר חנכה למטה מעשרה טפחים - להאיר בחינת שלמות העצה למטה שהיא בחינת רגלין. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק - כי עקר פגם חלקת העצה הוא בשוק, שהוא מקום המשא ומתן, ששם צריכין לזהר מאד מטרדת תאות ממון שנמשך מבחינת "בעצבון תאכלנה", שנגזר על־ידי פגם העצה שנפגם על־ידי עצת הנחש, בחינת (בראשית ג, יג): "הנחש השיאני", שהוא לשון עצות (כמו שמבאר במקום אחר). כי עקר יגיעת הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה כנ"ל (באותיות ג, כד), ועקר התקון לבקש מהשם־יתברך: 'ותקננו בעצה טובה מלפניך'.

כי עקר הצלחת המשא ומתן הוא, כשה' יתברך משפיע לו עצה טובה מה לסחר ומתי לקנות ומתי למכר וכו', כמו שאמרו (תרגום דברים ח, יח): 'ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין' וכו' כנ"ל. וכשזוכין לסמך על השם־יתברך ולהמשיך עצה שלמה, אזי אין צריכין לסבב בשוק בשביל הפרנסה, ויכולין לישב בביתו ולהתפרנס בכבוד כמובן לכל. וזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק - להעלות העצה, בחינת רגל, מן השוק - ששם כל טרדת הממון מחמת חלקת העצה, כנ"ל.

על־כן צריכין להדליק נר חנכה - שהוא בחינת הארת שלמות העצה משעת יציאת הכוכבים - שהוא בחינת סוד העבור, שהוא בחינת תקון העצה, כנ"ל, עד שתכלה רגל מן השוק - להוציא העצה מאחיזת הסטרא־אחרא שהוא בשוק, ששם טרדת הממון שנמשך מפגם העצה, כנ"ל.

ועקר התקון על־ידי שלמות התורה שנמשך על־ידי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה וכו'. והעקר על־ידי חדושי תורה שהם בבחינת שבת, ששם תכלית האחדות של תורה־שבעל־פה עם שרש התורה שהוא בחינת תורה־שבכתב כנ"ל (באות כה) שזהו בחינת (שיר השירים ה, טו): "שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז", שפרש רש"י שחדושי התורה מיסדים אל אפניהם וכו', וכנ"ל באות הנ"ל [ועין במדרש (שיר־השירים־רבה ה, כב) על פסוק זה "שוקיו עמודי שש"]. כי בשבת - עקר תקון העצה, שהוא בחינת שוקין ורגלין, שזהו בחינת (ישעיה נח, יג): "אם תשיב משבת רגלך", כי אז מאירין חדושי תורה הנ"ל, שהם בבחינת "שוקיו עמודי שש" וכו'. שעל־ידי־זה עקר שלמות העצה בתכלית, שעקר התקון נמשך בשבת, כנ"ל.

ועל שם זה נקרא מקום טרדת המשא ומתן 'שוק'. על שם שוקין ורגלין. כי כל הממון בבחינת רגלין, כמו שכתוב: "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ו) - 'זה ממונו של אדם' (פסחים קיט.) [כמו שמבאר במקום אחר (סימנים לא, מא, סט, ותנינא סימן פא)], ושם עקר חלקת העצה שנקרא רגלין כנ"ל. כי עקר אחיזת הסטרא־אחרא הוא בבחינת רגלין, כידוע (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק ג), ועל זה נאמר (תהלים קמז, י): "לא בשוקי האיש ירצה" וכו', ועקר התקון על־ידי בחינת שבת וכנ"ל. נמצא, ש"שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז", שהוא בחינת חדושי תורה הנפלאים של הצדיק שזוכה לשבת בשלמות, וכנ"ל. שעל־ידי־זה עקר תקון העצה כנ"ל - הם תקון לבחינת שוקין ורגלין שיש בהם אחיזת הסטרא־אחרא שמבלבלין העצה, ומטרידין את האדם בטרדת המשא ומתן ותאות ממון, שמשם באים כל הקלקולים רחמנא־לצלן, כידוע. וזהו שמובא במדרש (שיר־השירים־רבה ה, כב): "שוקיו עמודי שש" - אלו ששת ימי החל. "מיסדים על אדני פז" - זה יום השבת. כי עקר תקון השוקין, בחינת רגלין, שהם בחינת ימי החל, שבהם כל הברורים לברר מחלוקת העצה וכו' כנ"ל - הוא על־ידי יום השבת, שאז עקר שלמות התורה־שבכתב עם תורה־שבעל־פה בתכלית השלמות, שזהו בעצמו בחינת "שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז", כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר תקון העצה, שהיא בחינת שוקין, כנ"ל.

וזהו בחינת שהדלקת נר חנכה הוא עד שתכלה רגל מן השוק, כנ"ל. כי על־ידי נר חנכה ממשיכין קדשת שבת לששת ימי החל, כמובן במקום אחר, בהתורה 'ימי חנכה' (סימן ב' לקוטי תנינא).