# נד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/54/

וזה בחינת (בראשית מא, א): ויהי מקץ שנתים ימים וכו' - 'מקץ' מרמז על הקץ האחרון, כמו שאיתא במדרש רבה (פט, א) על פסוק זה (איוב כח, ג): "קץ שם לחשך" - 'זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה' וכו'. וזה שנתים ימים - זה בחינת שני הבתים שהיה בשני הגאלות שנחרבו בעונותינו. והעקר היה על־ידי חטא המרגלים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כט.): 'אתם בכיתם וכו' אני אקבע לכם בכיה לדורות' - בתשעה באב שבו נחרב הבית־המקדש בראשונה ובשניה. וזהו שנתים ימים - בחינת (במדבר יד, לד): "יום לשנה" שנאמר במרגלים שמרמז על שני הבתים שיחרבו. כי שתי הגאלות הראשונות נאמר עליהם (הושע ו, ב): "יחינו מימים" (עין רש"י שם), ובעונותינו הרבים נחרבו על־ידי המרגלים שנגזר עליהם: "יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם". וכפל שתי פעמים "יום לשנה" - לרמז על חרבן שני הבתים. אבל בגאלה האחרונה כתיב: "ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו", ואז יקים: "קץ שם לחשך" - שיהיה קץ וסוף לחשכת אפלת הגלות, כמובן במדרש הנ"ל, שזהו בחינת מקץ שנתים ימים, וכנ"ל.

אבל הקץ מתארך מאד כי הוא "קץ הפלאות" (דניאל יב, ו). והעקר מחמת המחלקת וכו' כנ"ל, ואין יודעין היכן הרב האמת שיכול להמשיך עצות טובות שלמות לכל אחד לפי מקומו ושעתו, כי עקר כל הקלקולים הוא מחמת העלמת וחלקת העצה, כי כל התורה הוא בחינת עצות, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא (זהר יתרו פב:), כמו שכתוב (משלי ח, יד): "לי עצה ותושיה", אבל בעונותינו הרבים (ירמיה מט, ז): "אבדה עצה מבנים", ואין יודעים העצה איך לזכות לקים את התורה, וכל זה נמשך על־ידי פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה עולים עשנים סרוחים ומבלבלים את המח וכו', כנ"ל.

וזהו ופרעה חלם - 'פרעה', בחינת הסטרא־אחרא שמבלבל את המח על־ידי הבלבולים הבאים על־ידי העשנים סרוחים כנ"ל, שזהו בחינת חלום, כי כל החלומות באים על־ידי האדים והעשנים העולים מן המאכלים וכו', כמו שמבאר במקום אחר (סימן יט), ועל־כן כשהמח מבלבל על־ידי פגם העשנים הנ"ל - על־ידי־זה חלומותיו מבלבלין. ועל־כן גם כל הבלבולים הרבים המסבבין את המח בבחינת (חבקוק א, ד): "רשע מכתיר את הצדיק" המובא בתורה הנ"ל - כלם נקראים 'חלומות' שהם בחינת בלבולים של שוא והבל, בבחינת (זכריה י, ב): "כי החלומות שוא ידברו". שעל זה נאמר (קהלת ה, ו): "כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה" המבלבלים אותך על־ידי פגם העשנים הנ"ל, "כי את האלקים ירא" - שלא תשמע לרבוי הבלבולים רק "את האלקים ירא", וכמו שפרש רש"י שם.

וזה והנה עמד על היאר, יאור מצרים - זה פישון (וכפרוש רש"י שם), בחינת 'פי שונה הלכות' [כמו שפרש אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן נד)] כי עליהם מתגבר יותר בבלבול העצה הנ"ל, מחמת שעקר תקון העצה תלוי בהם, על־כן מתגבר עליהם ביותר. כי השוני הלכות צריכין לברר כל העצות, שהם עקר הלכות ודיני התורה, שנדע העצה איך להתנהג בדיני התורה ובכל הדברים שבעולם. כי התורה נקראת עצה כנ"ל. כי כל ההלכות כלולים בששה סדרי משנה, ונקרא 'משנה' שהוא לשון למוד ולשון שנים, בחינת (בראשית מג, יב): "וכסף משנה", כי צריכין לברר בלמודו כל ההלכות־התורה, שעל־ידי־זה יברר העצה שלא תהיה חלוקה לשנים. כי ששה סדרי משנה הם בחינת אסור ומתר, טמא וטהור, כשר ופסול - שצריכין לבררם, כמובא (תקוני זהר צח:), ומשם ברור כל חלקת העצה - שלא תהיה חלוקה לשנים. ומחמת שהשוני הלכות צריכין לעסק בזה, על־כן הסטרא־אחרא מתגברת עליהם מאד בכמה בלבולים ומחלקת שנתרבו בעונותינו הרבים בכמה בחינות, עד שגם בהתורה בעצמה נתרבו המחלקת והספקות, עד אשר אין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד (שבת קלט.). ואף־על־פי שגם הוא מחלקת דקדשה, אבל הכל נמשך מחטא העגל, שאז נתהוה השכחה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד.), ומרבוי עונותינו שמעכבין את הגאלה, ומזה נמשך חלקת העצה שיש לכל אחד.

וזה והנה מן היאר עלת שבע פרות טובות ושבע פרות רעות, וכן שבע שבלים טובות ושבע שבלים רעות ותבלענה וכו', ולא נודע כי באו אל קרבנה - שכל זה הוא בחינת העלמת העצה. כי כל העצות בכל הדברים שבעולם כלולים בשבעה מדות, שצריכין לידע איך להתנהג בכל מדה. ויש עתים שהשוני הלכות שהם בחינת היאור, הם מעלין כל השבע מדות כראוי, שהם טובות ויפות, בחינת בריאות וטובות. אבל בתוך כך מתגבר הרע שהם השבע מדות רעות, ומבלבלין המח עד שבולעין כל הטוב ולא נודע כי באו אל קרבנה - כאלו מעולם לא היה שום טוב כלל, חס ושלום. ואם אחר כך חוזרים ומתגברים ומעוררים הטוב בבחינת שבע שבלים מלאות וטובות, כי יש טוב שהוא בחינת ברור נפש החי שהוא גבה יותר, שזה בחינת שבע פרות טובות. וכשנתבלבל על־ידי שבע הפרות הרעות - חוזרים ומתגברים לברר הטוב על כל פנים בבחינת ברור הצומח שמרמז בשבע שבלים מלאות וטובות. אבל גם על זה חוזרים ומתגברים הסטרא־אחרא והבלבולים, עד ששבע השבלים הרקות והרעות בולעים אותם. וכל זה בחינת בלבול העצה שמשם כל הפגמים בחינת (תהלים קז, קיא): "ועצת עליון נאצו", וכתיב: "והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם" (שם קו, מג).

והתקון על־ידי יוסף, שהוא בחינת הצדיק האמת, שמתיגע תמיד להוסיף בתורה חדושים נפלאים, שנמשך מהם עצות עמקות שזהו בחינת יוסף, בחינת (משלי טז, כא): "יסיף לקח" וכו'. בחינת (אבות א, יג): 'דמוסיף - יוסיף', בחינת 'מוסיף והולך' - שנותן עצה שיקבצו את הטוב, שהוא בחינת האכל שבשנים הטובות - שיהיה נשמר היטב, שזהו בחינת שעוסק לזרז לכתב בספרים כל חדושי תורה להרבות ספרים עד אין קץ, שזהו עקר שמירת מאכלי התורה, כי הספר הוא לזכרון, בחינת (שמות יז, יד): "כתב זאת זכרון בספר", שיהיה נשמר לעולם ולא יהיה נאבד ונשכח.

וזה בחינת (בראשית מא, מט): ויצבר יוסף בר כחול הים [הרבה מאד] עד כי חדל לספר כי אין מספר - בחינת (קהלת יב, יב): "עשות ספרים הרבה אין קץ", כי ביוסף נאמר (בראשית לז, לג): "כי בן זקנים הוא לו". זקן זה "קנה חכמה, קנה בינה" (משלי ד, ה), שמרמז על הקנה והקלמוס שכותבין בו הספרים של התורה הקדושה, שעל־ידי־זה תהיה עקר הגאלה [כמו שאיתא בזהר הקדוש ברעיא מהימנא (תצא דף רעו:)]: 'ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא, ובגלותא בתראה בקנה דילך דאיהו קלמסא, בזע ימא דאוריתא'

וזה בחינת שבעה קני המנורה, כי המנורה הטהורה (שמות לא, ח) זה בחינת אור התורה, שעקר קיומה על־ידי הקנים, שהם בחינת הקלמוסים הכותבים ספרי חדושי התורה, שעל ידם עקר התקון שהוא תקון העצה, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. ויש לרמז שזהו בחינת "כי בן זקנים הוא לו", בחינת שבעה קנים, בחינת שבעת קני המנורה, בחינת כלל הספרים הקדושים שנכתבים בקנים שכלולים בשבעה, בחינת (משלי ט, א): "חצבה עמודיה שבעה" - לתקן כל השבע מדות, שבהם כל חלקת העצה - לברר השבע מדות טובות שהם שבע פרות הטובות ושבע שבלים הטובות - לבררם מההפך הרוצים לבלעם, כנ"ל. ועל־כן מרמז בשבע השבלים התקון איך לבררם, שזהו בחינת (בראשית מא, ה): "שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות"; "בקנה אחד" - מרמז על הקנה הנ"ל, שהוא בחינת הקלמוס הכותבת ספרי התורה וכו' וכנ"ל, שעל־ידי־זה עקר התקון כנ"ל.