# נה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/67/55/

וזה 'עשה לך רב וקנה לך חבר' (אבות א, ו), ומובא בספרים, שמרמז על הקנה והקלמוס, שהוא חבר להתלמיד חכם, שיתקימו דברי התורה על־ידי־זה. וזה 'עשה לך רב', ואם אינך יכול למצאו, התקון על־ידי 'וקנה לך חבר', הינו על־ידי הספרים הקדושים הנכתבים בקנה - תחבר אותם אליך ותעין בהם היטב - תוכל לידע מי הוא הרב האמת, כי עקר התקון על־ידי רבוי הספרים, כנ"ל.

ועל־כן היה שני חלומות, שהם החלום של שבע הפרות וחלום שני של שבע השבלים וכו', לרמז על שני החרבנות שהיו על־ידי התגברות הבלבולים הנ"ל. ועל־כן החלום השני של שבע השבלים שמרמז על חרבן בית שני, שהוא הגלות של עכשו, מרמז בו התקון על־ידי הקנה, שהוא בחינת הקלמוס, שמרמז ב שבע שבלים עלות בקנה אחד. כי עתה כבר התירו רבותינו ז"ל לכתב תורה־שבעל־פה כנ"ל (גטין ס.), כי עתה כל התקון על־ידי רבוי הספרים הקדושים, בחינת "עשות ספרים הרבה אין קץ", וכנ"ל.

וזה בחינת (בראשית מא, לד): וחמש את ארץ מצרים, בחינת חמשה חמשי תורה, שבהם כלולים כל הספרים הקדושים, שכלם הם שלמות תורה־שבכתב כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל.

וזה בחינת ששה קני מנורה שמאירין כלם אל פני המנורה שהוא נר השביעי, כי ששה קני המנורה - "שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני" (שמות כה, לב) הם בחינת ששה סדרי משנה שמבררין בין הכשר והפסול וכו' כנ"ל. וכלם מאירים "אל מול פני המנורה" (במדבר ח), שהוא נר השביעי שהוא בחינת שבת. כי עקר התקון על־ידי שבת, שאז עקר גמר תקון ברור ההלכות, שהם בחינת ברור ותקון העצה, כנ"ל (באותיות כד, כה, נג).

וזה בחינת הכפתורים והפרחים והגביעים משקדים שהיו במנורה. כל זה בחינת החדושים נפלאים של ספרים הקדושים, שהם בכמה וכמה פנים שונים בדרכים נפלאים, בבחינת 'כפתור ופרח' וכו', כמצוי לשון זה על החדושים הנפלאים (בראשית־רבה צא, ט), כי צריכין כמה חדושי תורה בכמה גונין נפלאים, שהם בחינת כפתורים ופרחים וגביעים משקדים שבמנורה הטהורה, כדי לברר ולתקן העצה לכל אחד ואחד לפי מקומו ושעתו, כמובן לכל המשים לבו על דרכיו לחשב עצה בכל יום על תכליתו הנצחי, באפן שיתקרב על־ידי־זה ולא יתרחק יותר חס ושלום. ועל־כן בכלל היו הכפתורים והפרחים וכו'. במספר מ"ט כמנין ימי הספירה שבהם נתנה התורה, כמובא (ילקוט ראובני פרשת תרומה), כי הם מרמזים על כלליות ספרי חדושי התורה כנ"ל. ועל־כן הם מ"ט כנגד מ"ט פנים לתורה (של"ה שבועות), שכל הספרים הקדושים של חדושי תורה אמתיים נמשכין מאלו המ"ט פנים, שהם בחינת המ"ט כפתורים ופרחים וכו', וכנ"ל.

וזה מקשה תעשה המנורה (שמות כה, לא), "מקשה" בחינת קשיות ומחלקת, על־ידי־זה דיקא "תעשה המנורה" - זה בחינת (איוב לא, לה): "וספר כתב איש ריבי" הנ"ל, שדיקא על־ידי הריב ומחלקת שבאים על־ידי הקשיות שמקשין על הצדיק האמת - על־ידי־זה דיקא נעשין ספרים קדושים הרבה על־ידי התשובה ששבין על־ידי־זה על פגם אמונת חכמים וכנ"ל. וזה בחינת "מקשה תעשה המנורה" - שדיקא מהקשיות, בחינת ריב ומחלקת - מזה דיקא "תעשה המנורה", שהוא בחינת שלמות התורה על־ידי רבוי הספרים הקדושים, כי זה בחינת "וספר כתב איש ריבי" הנ"ל.

גם מ"ט קנים וכפתורים ופרחים וכו' שהיו במנורה, זה בחינת מ"ט אותיות השבטים, שהם בחינת שתים עשרה אבנים שנכללו אצל יעקב באבן אחד, שזהו בחינת קדשת ראש־השנה שהתחיל מיעקב, שזה זוכין על־ידי רבוי הספרים הקדושים, עד שנכללים בתורה־שבכתב ומשלימין תורה־שבכתב, שעל־ידי־זה נכללין כל אבני יעקב באבן אחד וכו', כמו שמבאר שם (במאמר הנ"ל). ועל־כן על־ידי שהיו במנורה קנים וכפתורים וכו', שהם מ"ט, שהוא בחינת שלמות התורה, על־ידי־זה נעשה התקון של אבני יעקב שנכללו באבן אחד, שזהו בחינת ראש־השנה, בחינת 'אנן בחביבותא תליא' וכו' (זהר נשא קכח.). וגם זה בחינת 'מקשה' כפשוטו, כמו שפרש רש"י, שכל המנורה עם כל הקנים וכפתורים כלם נעשו מחתיכה אחת, שזהו בחינת שכל אבני יעקב שהם מ"ט אותיות השבטים, מ"ט פנים לתורה, שנמשכין על־ידי רבוי הספרים, שזהו בחינת המנורה, כלה נעשה מעשת אחד, וכנ"ל.

[אמר המסדר: מתבת ' גם ' עד כאן, וגם ענין חל המועד המובא באות נו"ן, - כתב מורנו ורבנו בעל המחבר הזה - שני ימים קדם הסתלקותו בעת חלשתו הגדול, אף־על־פי־כן התגבר בכל כחותיו וכתב מה שהשיג אז. כי זאת ראינו עין בעין שמחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו, שנסתלק ביום ששי ערב שבת־קדש פרשת 'ויגש', עשרה בטבת, שנת תר"ה לפרט קטן.

וראינו בעינינו שקים מאמר חכמינו ז"ל (שבת פג:): "זאת התורה אדם כי ימות" וכו' (במדבר יט, יד): שחיב אדם לעסק בתורה עד יום מותו. כי עוד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חדושי תורה, אך לא היה בכחו לכתב עוד, ואפלו לדבר כל מה שהיה במחו, לא היה באפשר.

וכך אמר בפרוש בזה הלשון, בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת. וכשראה אותם, נתלהב מאד, ומגדל התלהבותו הורם מעט ממטתו ונשאר מושב מעט, והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד בזה הלשון: נרות של שבת ! נרות של שבת! ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים, וגלה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדשה, וכלל כלם בפרוש: נר שבת - ונר יום טוב - ונרות של חנכה וכו' וכו', ואחר כך אמר אז: יש לי עתה בזה תלי תלין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר, ובמעט זמן קצר לערך שעה - נסתלק.

מה נאמר? מה נדבר? אוי לנו על שברנו, נחלה מכתנו! אבל זאת נחמתנו, ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירשתנו, שזכינו לירש ממנו תורות וחדושים כאלה וכאלה, אשרינו!]

תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם.

ברוך הנתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה.