# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/61/1/

וזה בחינת קול השופר, שהוא מרמז על התשובה, בחינת (שוחר־טוב תהלים פא): 'שפרו מעשיכם', כמו שכתוב (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג, הלכה ד): "עורו ישנים מתרדמתכם". ועל־כן שופר הוא בחינת עלמא דאתי (זהר פנחס רלב.), שהוא בחינת בינה (שם כי תצא רעח.), בחינת תשובה, כידוע (שם ויקרא יז.). וזה הוא בחינת קול היוצא מן השופר, שהוא בחינת קול אמת היוצא מעמקא דלבא, בחינת (תהלים קל, א): "ממעמקים קראתיך ה'", בחינת (שם קיח, ה): "מן המצר קראתי יה" *), דהינו שמחמת גדל התגברות המסבב מכל צד, אזי פונים עצמן אל האמת וקוראים אל ה' באמת מעמק הלב, שעל־ידי־זה נצולים מן החשך, בחינת (בראשית ו, טז): "ופתח התבה בצדה תשים" כנ"ל. וזה בחינת 'ענני במרחב יה' - שזוכה להרחיב לו ולצאת כנ"ל, כי קול השופר הוא בחינת אמת, שהוא בחינת יעקב, כמו שכתוב (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", בחינת (בראשית כז, כב): "הקל קול יעקב".

וזה שכתב רבנו שם, שיעקב הוא בחינת התפלה, כי עקר תקון התפלה על־ידי אמת כנ"ל, שזה בחינת יעקב כנ"ל. ועל־כן לא נזכר בתורה כי אם 'תרועה' (ויקרא כג, כד;), ושאר הקולות אנו למדים משם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה לג:), - כי תרועה הוא בחינת יעקב (תקוני־זהר, נה, פח:), שעקר קול השופר מרמז עליו כנ"ל, ועל־כן התרועה הוא: 'גנוחי גנח וילולי יליל', הינו מה שגונח ויליל וקורא אל ה' לחזר אליו כנ"ל. ועל־כן כל תרועה - פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה (שם) - זה מרמז גם־כן על התשובה, שמתחלה היה פשוט ומתקן, הינו קדם הקלקול, ואחר שנתקלקל ונשבר בחינת (תהלים סט, כא): "חרפה שברה לבי", בחינת (יהושע ז, ה): "וירדפום עד השברים", אזי על־ידי התרועה, שהוא בחינת אמת כנ"ל, על־ידי־זה חוזר ונפשט, וזה בחינת תקיעה שאחריו שהוא קול פשוט.

ועל־כן תוקעין בראש־השנה, כי אז הוא התגברות הדינין, שהם בחינת החשך, ועל־כן צריך למשך עצמו אל האמת, שזה בחינת קול השופר כנ"ל והוא 'זכרון ליום ראשון' (מוסף לראש־השנה), כי אז בתחלת הבריאה גבר החשך שכסה "פני תהום", "ורוח אלקים" (בראשית א, ב), שהוא בחינת יעקב, שהוא בחינת רוח, כמו שכתוב (שם מה, כז): "ותחי רוח יעקב אביהם", שהוא בחינת אמת (זהר ויצא קסב.) כנ"ל, היה "מרחפת על פני המים" - לגרש ולפנות החשך על־ידי בחינת אמת, ועל־ידי־זה נתגלה האור, כמו שכתוב (שם א, ג): "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". כמו שכתוב לעיל, שעל־ידי האמת מאיר אור השם־יתברך בחינת (תהלים כז, א): "ה' אורי", כמו שמבאר שם באר היטב, עין שם, ועל־ידי־זה נתהוה הבריאה, ועל־כן אמת הוא קיום העולם, כי עקר הבריאה על־ידי אמת, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה לו, ד) על פסוק (ישעיה מג, א): "בוראך יעקב" - 'עולמי עולמי, מי בראך? יעקב בראך' וכו', כי עקר בריאת העולם על־ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת אמת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נד.): 'תשובה קדמה לעולם', כי עקר התשובה על־ידי אמת, שעל ידו מגרשין החשך ועושין פתח לצאת כנ"ל, שבחינה זאת קדמה לעולם. ועל־ידי־זה נתהוה בריאת העולם, בחינת (בראשית א, ב): "וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת" וכו', "ויהי אור" כנ"ל.

ועל־כן ראש־השנה שהוא 'זכרון ליום ראשון' על־כן אז מתחיל ימי התשובה, ועל־כן תוקעין אז בשופר, שהוא בחינת קול אמת שעושה פתח ומרחיב לצאת, כנ"ל.

ועל־כן שופר קצר מלמעלה ורחב מלמטה. וצריך לתקע במקום הקצר דיקא, ואם תקע במקום הרחב - לא יצא (ראש־השנה כז:), כי הרוצה לכנס צריך לכנס דרך פתח הצר דיקא בחינת "ופתח התבה בצדה תשים", כמו ששמעתי מרבנו ז"ל בעל פה בבאור - שצריך לעשות פתח חדש דיקא! וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כט:): שהה"א דומה לעולם הזה וכו' וכל הרוצה לצאת וכו', ומן הצד פתוחה, שכל הרוצה לכנס יכנס, ומקשי שם: ולכנס בהאי דנפיק? ומתרץ שם: לא סגי וכו', עין שם. וזה בחינת "ופתח התבה בצדה תשים" - 'בצדה' דיקא, כי צריך לכנס דיקא דרך הפתח הצר שהוא מן הצד, דהינו מצד הה' כנ"ל, ואז ה' יתברך מרחיב לו הפתח ומוציאו, ואז 'ענני במרחב יה' כנ"ל. וזה הוא בחינת השופר שהוא קצר מלמעלה וכו', וצריך לתקע ולהוציא הקול השופר, שהוא קול אמת, ממקום הצר דיקא, ואז ה' יתברך מרחיב לו, כנ"ל.