# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/61/2/

וְעַל־כֵּן גַּם אִם הָפַךְ הַשּׁוֹפָר וְתָקַע בּוֹ - לֹא יָצָא, בֵּין שֶׁהוֹפְכִין כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹפְכִין הֶחָלוּק וְכוּ' בֵּין שֶׁהִרְחִיב וְכוּ' (אֹרַח־חַיִּים סִימָן תקפו, סְעִיף יב), כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּתִקּוּנָהּ הוּא - שֶׁיַּעֲשֶׂה הַתְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף עַצְמוֹ וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁחָטָא וְיָשׁוּב וְיַחֲזֹר דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדְּחוּקִים לְה' יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם יִתְהַפֵּךְ גּוּפוֹ וְיִשְׁתַּנֶּה בִּבְחִינַת (אִיּוֹב לח, יד): "תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ", שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, יֵהָפְכוּ וִישַׁנּוּ גּוּפוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּמוּת וְיַחֲזֹר וְיִתְגַּלְגֵּל, וְאַחַר־כָּךְ יָשׁוּב וְיִצְעַק אֶל ה' - אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה הֲגוּנָה, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב בַּגּוּף הַזֶּה דַּיְקָא כְּמוֹת שֶׁהוּא וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ מָקוֹם הַצַּר וְהַדָּחוּק, וּמִשָּׁם יִקְרָא וְיָשׁוּב אֶל ה' בֶּאֱמֶת, אָז יַרְחִיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר כְּהִלְכָתוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אִם נִקַּב - צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַסְּתִימָה בְּמִינוֹ דַּיְקָא (שָׁם סְעִיף ז), כִּי בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁחָטָא יְתַקֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא פו:), וְכַנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּבֵאוּר הֵיטֵב מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דְּבָרִים הַלָּלוּ.